X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
דפני ליף
● כללי    ● רשימות    ● פורום    ● מסמכים
עמוד 3 מתוך 12
השלישייה החיוורת
יאיר לפיד או בשמו הפוליטי יהיר לפיד, מרח את הציבור הישראלי בחדשות מרוחות בג'ל וסימפטיה - וזה הספיק כדי להרשים לפחות את המין היפה שכל המחיצות האינטלקטואליות האחרות נפלו הצידה ופינו מקום חם בלב הפועם: יאיר, יאיר, יאיר...

אירן? לא בראש שלנו, נדבר אחרי הבחירות!
הבחירות דוחות את הבעיה האירנית ומרחיקות את הקו האדום בפועל. אף אחד לא יגיד זאת, אבל אף אחד לא יפציץ באירן כעת. אלא אם כן יש פה ספין על ספין - ואין. ואיך הארגונים הזרים מאירופה ומארה"ב תמרנו את ישראל

הצעת מחאה
כדי לעורר את המחאה ולהפוך אותה לאפקטיבית כך שתצליח להמריא ולהבריא, עליה להיות בעלת נופך ועומק הרבה מעבר לתלונות וטענות. עליה לזעזע את אמות הסיפים, לפקוח עיניים ולהציב על שולחן הניתוחים הציבורי נושא חדש שנמצא לחלוטין מחוץ לתודעה. שמו בישראל: "תרבות השלטון". מחאה אמיתית צריכה לתקוף את התרבות והשיטה. לא שיטת הבחירה, אלא השיטה הרקובה והמסואבת על פיה מתנהל המשק והמערכת כולה

תודה לך, דפני ליף
את דבריי אני מעוניין לפתוח בתודה * "תודה לך, דפני ליף" * תודה על כל המחאה, תודה על כך שהבאת למודעות של כולנו את יוקר המחיה המוגזם בישראל * תודה שקעקעת את המושג הזה בקרב מרבית הישראלים ותודה שגם ידעת להילחם עם כל האמנים שרק היו מוכנים לשמוע כנגד רוע הגזירה * רק דבר אחד לא השכלת לקחת בחשבון: את המשבר הכלכלי העולמי * כי איתך או בלעדייך, יוקר המחיה היה עולה בכל מקרה * את רק דחית את הקץ ומנעת כל יכולת של הממשלה להיות שם בשביל האזרח הקטן ב"יום גשום"

העיתונות הכלכלית בישראל וקהלה
אין לצפות מכלי תקשורת מסחרי לקדם את האינטרסים של אוכלוסיה שאינה יוצרת אותו, אינה קוראת אותו ואינה מעניינת את המפרסמים בו

חברים וסיכום אישי
הלכתי לראות את הסרט החדש של רגב קונטס, "חברים" * מבט אישי מפוכח, מרשים בכנותו, על החודשים המופלאים של מחאת הקיץ שעבר, ועל החברים העוד יותר מופלאים שעשו אותה * "חברים" מפייסבוק, שהפכו לחברים אמיתיים * זיהיתי שם גם הרבה מאוד חברים שלי

שנה למחאה: אז מה נשתנה כאן?
בפועל, מרבית החלטות ועדת טרכטנברג לא יושמו והיום, שנה אחרי, אנחנו מוצאים שוק עם מחירים גבוהים מהמחירים ששלטו בו ביום תחילת המחאה * אך אם בכל זאת המחאה לא הצליחה להשיג את מטרתה העיקרית, מה היה צריך לעשות אחרת?

סילמן - איש בודד מול מערכת
על ראשי המחאה החברתית לשאול את עצמם האם באמת הם כואבים את כאבו של סילמן או שאולי הוא רק סטטיסט/ניצב במשחק הגדול שלהם * מראשית שנות ה-90 לא התווספו דירות חדשות למערך הדיור הציבורי * המשמעות היא שעשרות אלפים ממתינים בתור לקבלת דירה שכנראה לעולם לא יקבלו

אוניברסיטה - עם רמז אקדמי לעתיד
נשיאי ומרצי האוניברסיטאות ברחבי הארץ יצאו בחמת זעם נגד אישור האקדמיה באריאל כאוניברסיטה לגיטימית נוספת.ההתנגדות המאורגנת הייתה במסווה אקדמי עם ניצוצות תקציביים. הצביעות האקדמית בלטה לעיני כל מאחר שהיה לה מניע פוליטי מובהק. הקמת אוניברסיטה באריאל היא רמז עבה לעתיד ההתיישבות באיו"ש ותשובה מוחצת למתנגדים

בין אקדמיה לפוליטיקה
הקמתה של אוניברסיטה נוספת בארץ הוא אירוע אקדמי חיוני וחיובי כאחד. דומה היה שדווקא ראשי המוסדות היו צריכים להתאחד כולם ולדרוש הקמת מוסד אוניברסיטאי נוסף, אבל אנו נתקלים שוב בפעילות הלא סבירה של אנשי השמאל שמנסים לחבל בכול מהלך חיוני למדינת ישראל

טיפש הצית את עצמו
אני אומר טיפש כי יאוש מסיבות כלכליות מגיע עם "תאריך תפוגה" * ההצתה נפלה על מנהיגי המחאה כמתנה משמיים, רק חבל שהייאוש של משה סילמן לא באמת מעניין את דפני ליף וחבריה

הסימן של סילמן
ואז בא משה סילמן והשאיר על הציבוריות שלנו סימן. סימן על המצח. אות קין לחברה שלא מוכנה להתעורר ולומר למייבשים, למפריטים ולמושלים בכוח הזרוע הכלכלית, ביד חזקה ובזרוע בלתי נטויה בעליל: "שלח את עמי!"

הפילוג בעם מוביל אותנו לשאול תחתיות
למה לעזאזל יוצאים החברים מהשכונות עם "צעדת המיליון" לאורך טיילת חוף הים בתל אביב, ואילו כנופיית הכלומניקים בראשות דפני ליף המלוקקת תקשורתית – מנקודה אחרת בתל אביב?! לא נמאס ליהודים המוחים מלהתפלג?

חוק או פוליטיקה?
בשולי הכותרות: לא לחינם הלך זרזיר אצל קדימה * הרוצח בן דרור? הולך לכלא * מיהם חלוצי הפגנת חצי המיליון? * יעלון ריאלי, חכם ו(לא) צודק * להן זה שוב קרה: קורבנות ה'טהר' * ולקינוח: האלימות מקדשת את השתייה?

עיתון ושלטון
בשולי הכותרות: דליה דורנר נציגת החוק? * מה בין דפני ליף לבועז נול? * והאם העיתונאים הם כלבי השמירה של הדמוקרטיה? * מיכאלי קוריוז? * ומיהו החרדי הגאה? * על המגיפה השקטה בבתי החולים * ולקינוח - הרצחת וגם נשכרת?

החיבור קיים
איך אני שמחה שהייתי שם. איזו עצרת מדהימה! מכובדת! ואיזה קהל! איזה עם יש לנו! מנוער ועד הוריהם והורי הוריהם - אלה שהקריבו כל כך הרבה למען המדינה * אלה שבנו אותה עם חלום למדינה ערכית וטובה * מדינה שתקבץ אליה את יהדות התפוצות ותבנה את דפוס הישראלי החדש, ההומוגני * מדינה שתאציל מטובה על כל היושבים בה - חילונים ודתיים, ערבים, דרוזים, בדווים, צ'רקסים, כולם

אולפנה בבית-אל וזכוכיות של בנקים בתל-אביב
"אדוני הארץ" קיבלו בשקט את דין בג"ץ וכיבדו את שלטון החוק, בעוד ציבור תל אביבי "נאור" סרב לקבל רישיון להפגין, כדי לערער את סמכותה של ממשלה נבחרת

הנשיא בחגיגה של מושחתים - נורמות פסולות

בשדרות רוטשילד מול בית הבימה
בשדרות רוטשילד מול בית הבימה ובמקומות רבים ברחבי הארץ מתגבשת התובנה המוחה נגד מהלכים שהתעצמו בעשורים האחרונים. מהלכים, שכל ממשלות ישראל היו שותפות ביישומם - צמצום מערכות שירותי הרווחה ומנגנוני ההגנה החברתית

זו לא מחאה, זה עלבון
מטרות המחאה לא מוגדרות ולא ברורות כי מדובר בעיקר בתחושת עלבון ותסכול של אדוני הארץ לשעבר על שהארץ מצליחה ומשגשגת למרות שהם כבר לא אדוניה * אבל כשמדובר בתחושת עלבון אין טעם להתווכח איתה ואסור לזלזל בה

<<  1   2   3   4   5   6   7   8  >>
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il