הזיכרון

הזיכרון מחזיר אותי אל עמקי ליבי אל ההרגשה שאוכל שוב לחיות בשביל עצמי, אם רק נסתכל בעיניים, נמצא תקווה לשניים העיניים דומעות ונוגות, העיניים רואות ונוגעות. עמוק מן הים, החוכמה ועמוק מן החוכמה לב האדם, לא חיה הוא וטורף - גמד הוא, והורס ממלכות החץ. אל תכנע לרשע, להיכנע זה פשע בשמים יש אלף כוכבים ואולי שם כוכב בשבילי, ואני בוכה ולוחשת בוכה ומבקשת. ילדים קטנים, בלי בית, בלי תקווה בלי חיבוק ונשיקה, בלי חיוך, בלי משפחה רק ממך אולי תגיע האהבה. ביתך, הוא ביתי, אתה כל משפחתי אותי אל תזניח, אל תשכח, כשיגיע יום המחר אולי יהיה כבר מאוחר הלילה מלאכים יגיעו ויזרעו רסיסים של אור אם ניאבק יחד, זה יהיה הרבה יותר טוב. ספר החיים מבטיח לנו, שיהיה סוף טוב ספר החיים גם יקיים ובלילה, הוא יחבק אותנו. זה לא חלום החיים הם אהבה, עם 2 כפות של אכזבה, הלילה, המלאכים יגיעו מעל ראשי יניחו רסיסים של אור. הלילה, הלילה לחופש נברח הלוואי וזה אמת ולא חלום, קמצוץ או שניים של חלומות והתיקוות מתגשמות. ספר החיים מבטיח לנו ספר החיים גם יקיים.