ידעתי בך הכל מכל בכל
חוץ מדבר אחד כמעט טיפשי:
איך להחזיק בך שתהיי שלי
ורק שלי ורק שלי עד כלות
האהבה בבוא זמנה לִכְלוֹת
אבל את לא רצית הרי להיות
דבר שמאליו מובן לַמְרוֹת
שלא היית כזאת ורק דימית
שנהפכת כזאת בדמיוני
וזה מה שהִשמיד
וזה מה שהוליד
תשוקה להתנסות באחרים
ואחרים נתנו בך את עינם
ואחרים השחיזו את זינם
ואחרים כבשו אותך כך סתם
ואחרים שִׁיֵּרוּ בך שִׁיָרִים
של דם ואש ושל תימרות עשן
כי את הנחת לזה לקרות
בגלל אותו עניין של הרגשה
הָרוּי-דִמיון יְלוּד-דִמיון
אבל עשן תשוקות שרופות
כמו כל עשן סופו להתפזר לחשוף
ערוות דבר: מילים כאפר קר
שתיקות שנחנקו מרוב שתיקה
ונשארו תלויות על קצה בלימה
אבל עד כאן:
ידעת בי את הכל מכל בכל
חוץ מִדָּבָר אחד כמעט מופרך:
איך להחזיק בי שאהיה שלך
ורק שלך ורק שלך עד כלות
האהבה בבוא זמנה לִכלות
וכמו שאת סירבת פתאום להיות
מובנת מאליה - כך גם אני
איני יכול איני רוצה ומסרב
להיות מובן לנצח מאליו
אבל הזמן שלנו כבר חלף