הו סן אנטוניו לעולם לא אשכח את היום,
עת נחת בשדירת הקדושה הפילאית
החייזר שהביא השלום.
בעת חגיגות האלפיים ליום ההקטר הקדוש,
ראו צליינים משמיים ברק שחדר אל הראש.
מבעד מגדל טלוויזיה עלו אז קולות הזדככות,
ושר האוצר הקבור במקום נשמע מערבת הבכות:
הו סן אנטוניו, לעולם לא אשכח את היום,
בשדירת הקדושות נחת החייזר שהביא לנו את השלום.
ממשלות וראשי גנרלים פתאום נתקפו באימה,
ויאמרו יזעקו - המולדת! מצויה מול עובדת מלחמה!
ושלחו את ספינות הטורפדו, העלו ראפטורים לאויר.
אבל המה, כולם, ציפורי מלחמה, פצחו אך בזמר ושיר.
הו סן אנטוניו, לעולם לא אשכח את האור.
עת גלאקסיה שכוחה נצנצה באורה והבטיחה לי, עוד נחזור.
אז נשמע קול עמוק משמיים ונגלה אלוהים במרום.
ומוחמד וישו קונפוציוס משה, אחזו בלוחות השלום.
ויאמרו: באנו אך להושיע! להציל הכוכב האומלל.
כי הבטיחה גלאקסיה שמיה, ואישר אלוהים בגורל.
לבסוף כל הארץ שמחה. כי עלו המתים מקיברם
ויצאו אל נבכי הגלאקסיות, להכריז מרחביהן ביתם.
התפשט האדם עד מעבר, ורבה עד קצווי היקום
ואם אין אתם מאמינים עוד, כבר לא תאמינו בכלום.
הו סן אנטוניו, לא אשכח את חיוך החייזר!!!
עת נישאה התיקווה לרקיע והאושר האיץ וחזר.