רַק עַכְשָׁיו וּבְעִקְבוֹת
הַפֶּצַע הַנִּפְתָח. כְּמוֹ גּוּשׁ
אֲני מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ כָּאן בֶּחָזֶה.
בְּמַפְתֵּחַ הַלֵּב. זֹאת אֲחוֹתוֹ שֶׁדָּחֲקָה
בִּי אָז: "לְכִי לְהִתְלוֹנֵן עָלָיו בַּמִּשְׁטָרָה, לְכִי"
אֲנִי חוֹשֶׂפֶת מַחֲשָׁבוֹת, חֶלְקָן.
הֵן עוֹלוֹת מִשָׁם חִוְרוֹת פָּנִים.
מֵעֵין רוּחוֹת רְפָאִים,
אֶת פִּי הַבּוֹר שֶׁלֹּא יָכֹלְתִי לְגַלּוֹת
וּלְעַצְמִי.