בַּדֶּרֶךְ לַלְּוָיָה הָיִית עֲסוּקָה
בְּשִׁוּוּק הַמּוּצָר
וְדִבַּרְתְּ עַל עוּבְדוֹת:
עַל אֵרוּעִים עַל כְּנָסִים
עַל רַמֵּי מַעֲלָה מִשְׁתַתְּפִים.
מִגַּג הַמְּכוֹנִית נִתְלוּ גּוּפוֹת הָרְוָחִים.
הִתְקַשֵׁיתִי לְהַאֲמִין וְנִדְמֶה הָיָה
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּפְסִיקִי לְמַלֵּא אֶת הָאֲוִיר
בִּפְרָטִים קַמָּאִיִים
מִתּוֹךְ הָאַבְּסוּרְד שֶׁל אַלְבֵּר
וַאֲנִי כִּמְעַט נֶחֱנַקְתִּי הִרְגַשְּׁתִּי אֶת הֶחָסֵר.
הָיִינוּ רַק שְׁתֵינוּ בְּתַא הַנֶּהָג
כְּשֶׁנָסַעְנוּ לַלְּוָיָה.