תריסר קיצים חוגג הנער
של תום כה זך וחף
ומתנה קיבל היום:
ציפורה, זהובת כנף
מן החנות מול "גת" הובאה
בכלוב לבן, קשוט ענף של זית
"יומך תאיר, זמרה תשיר" - הבטיחו
"צליליה ימלאו הבית"
אך יום עבר, יומיים באו
ואין בבית שיר שמחה
בשתק, מהכלוב הביטה חוצה
כבויית עיניים, אסירה
תמה מדוע, זה הנער
מדוע לא קויימה ההבטחה?
שוטים הרי, אותו לימדו
שלציפור כלובה - "ביתה"!
ועוד שבוע, חודש, שניים
ועצב, שתק, נמשכו
עד לילה חד, ביום של סתיו
עיניה - ישועה ראו
פניו קורנות, כנפיו צחות
ונחמה בחיוכו נסך
ברגע זה של טרום השחר
הופיע ונגלה מלאך
ידו שלח, ליטף פניה
דימעה ניגב הוא מלחיה
בקול עדין, מילים רכות
לחש הוא באוזנה:
"עם ערב יום ייתום סבלך
מזור יבוא, שחרור, חדווה
נעוף יחדיו הרחק מכאן
למקום שכינת שכינה"
"כן, יפתי, הגיע רגע
הרגע לו פילל ליבך
אין בכוחי לתת לך חופש
אך בכוחי ליטול שבייך
מותך יבוא, מות נשיקה
נפשך תדרור, תיטוש גופך
חפצת חיים - אך לא בשבי -
אותם - ביכרת לגדום בתפילתך"
עוד רגע קט, האיר השחר
ונעלם מלאך צחור
והאויר - מילאה ציפורה
קולות שירה של דרור
"זה יום מותי", זימרה באושר
"סוף סוף יפלו חומות כלאי
אם חופש בחיי נשלל - אז לפחות -
מותי יהיה לי לחופשי"
וכך עבר יומה בזמר,
ולציפורה קל ליבה
עצמה עיניים לעת ערב
יודעת: תמומש שבועה
שבועות של מלאכים ברוכות -
יד בטוחה את חותמתן יוצקת
וכמובן, בבוקר יום מצא הנער כי
ריצפת הכלוב, את ציפורה חובקת
עיניה עצומות, לא זעה
נשמת חיים אין באפה
והשבועה - כלשונה קיימת
נפשה עופפת עם שכינה
לא כל שבויי קולו מצניע
חלקם - דווקא זועק זעקתו בקול
אך כך או כך גורס מוסר שחף -
את מרור השבי אל יסבול
שמועה יצאה: גם אחרים
פצחו בשיר לאחרונה:
עגלי חלב במשק אלף
תנגולות בכלוב-סוללה
כבשת "בשר", פרת "חלב"
פתאום בשיר החלו
ואנשים גבה הרימו
לפשר תופעות כאלו
כשבעל חי - בידי שובה הוא
כדבר-קישוט, או מכונת ייצור
גם אם קורבן מזבח למחקר,
העוול הוא ברור
כל עוד יבחר אדם בעוול
לשבות ולענות על פני שחרור
יכול אני רק לקוות שהמלאך
זיכה גם את הקורבנות האלה - בביקור