על ספינת הים הלבנה
השתרע גופך
עטוף תכריכים.
ראשך היה מופנה אלי
במבט משווע
ואני לא ידעתי את נפשי.
רציתי להקיץ מהחלום,
אבל הים היה חזק ממני
סוער סערה שקטה ומזמינה אל מעמקיו.
עיניך הירוקות היו כהות מפחד וכאב נורא
ואני לא ידעתי לתת לך את עזרתי.
אנא אמי היפה, הירוקה, הכהה, הכואבת,
אנא סלחי לי.