הַמְּעִיל שֶׁקָּנִיתִי
בְּנִגּוּד לְדַעְתָּהּ שֶׁל אִמָּא
הָיָה עִם
פַּס
סָגֹל
אֶחָד
שֶׁתָּחַם גְּבוּלוֹתָיו הַחוּמִים
לְעֵבֶר הָאֵינְסוֹף
הָאֵינְסוֹף שֶׁלִּי
מֻנָּח שָׂם
בַּשָּׂדֶה
מְחַכֶּה שֶׁאֲלַקֵּט נִיצוֹצוֹתָיו
אֲבָל אֲנִי בִּמְקוֹם
בּוֹחֶרֶת
לְדַשְׁדֵּשׁ
לִכְעֹס
לְהַאֲשִׁים
אֶת עַצְמִי
אֲחֵרִים
זְקוּקָה לְקַבַּיִם
כְּדֵי לָעוּף אֵלֶיךָ
לְהִצָּמֵד אֶל עֻבְדַּת הַיְּקוּם הַבּוֹהֶקֶת