הדבקות באל, עד לכדי קרבה רוחנית אינטימית, היא הערך החשוב בחייו של המאמין. אולם כפי שמראה ד"ר אדם אפטרמן, הדבקות הייתה מצווה שולית בתקופת חז"ל ורק תחת השפעתן של פילוסופיות חיצוניות, יצקו לתוכה ההוגים היהודים הגדולים של ימי הביניים את משמעותה החדשה, ובכך הקנו לה את מעמדה המרכזי
|