אני הייתי חברה בתנועת נוער, שרתי בנח"ל והייתי חברת קיבוץ מספר שנים. כל חיי עד לאחרונה הצבעתי למפלגת העבודה. אינני ימין. ראשית כל, אני מגנה בכל תוקף את הפגיעה באנשי השמאל בחברון. שנית, התמיכה של אנשי שמאל בפלשתינים נגד חיילי צה"ל אינה מקדמת את השלום. לא בטוח שהמסר שאתם מנסים להעביר לפלשתינים על-ידי תמיכתכם המפורשת נתפס על-ידי הפלשתינים כפי שאתם מתכוונים. שלישית, הפעילות שלכם רק נותנת תחושה טובה לאגו שלכם אבל אינה מועילה. רביעית, הנזק שאתם גורמים למערכת היחסים בחברה הישראלית ולמעמדה של ישראל בעולם הוא חמור. בקיצור, אתם "שופכים את התינוק עם המים". אנא, מצאו דרכים אחרות לפעול למען השלום.

הגיע הזמן לחשבון נפש

השמאל הציוני שהקים את המדינה, שהיה המיינסטרים של החברה הישראלית איבד את מעמדו והאבן האחרונה בבניין המתמוטט התבטאה בכישלונה של מרצ לעבור את אחוז החסימה ובירידת מפלגת העבודה ל-4 מנדטים. כיצד קרה שהכוחות שהקימו את המדינה איבדו את מעמדם? לא אכנס כאן לניתוח כל הגורמים אבל אצביע על כמה מהגורמים החשובים: השמאל איבד את מעמדו בחברה הישראלית מפני שהפלשתינים לא שיתפו פעולה עם השמאל ודחו 6 הצעות - 4 של השמאל, אחת של אולמרט ואחת של ממשל אובמה. הם הוכיחו לישראלים שאין פארטנר. (1936, 1947, 1993, 2000, 2008, 2014). ניתוח של הסיבה העיקרית לכישלון מאמצי השלום מוכיח שהסיסמה היפה של פתרון של 2 מדינות לא הובן באותו אופן על-ידי שני הצדדים. הישראלים התכוונו לפתרון של 2 מדינות לשני עמים. הפלשתינים מתכוונים למדינה פלשתינית לצד "מדינת כל אזרחיה" שזהו מונח מכובס לחיסול מדינת היהודים על-ידי קליטת הפליטים בישראל, הפיכת הערבים לרוב וסיום החזון הציוני. מדינת ישראל תהפוך למדינה פלשתינית נוספת לצד מדינה בגדה ובעזה. השמאל מסרב להכיר בעובדה זאת למרות שיש לכך ראיות רבות. ראשי הפתח סאיב עריקאת ונביל שעת ואחרים הכריזו שאין עם יהודי, שהיהדות היא דת ולדת לא מגיעה מדינה. הם הכריזו שלעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית. הם היו מוכנים, בלית ברירה, להכיר בישראל כעובדה קיימת. כלומר, מצבה יכול להשתנות, ולכך הם חתרו באמצעות הדרישה ל"זכות השיבה". התוכנית להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה הופעלה לא רק על-ידי הדרישה "לזכות השיבה", חוק שאינו קיים בחוק הבינלאומי, אלא על-ידי פעילות המפלגות הערביות בישראל לקעקע מבפנים את יסודות המדינה ולפעול לביטול הדגל, ההימנון, חוק השבות, וכל שאר החוקים ההופכים את ישראל ליהודית והדרישה לקלוט את הפליטים בישראל. מרץ והעבודה תרמו תרומה לא מעטה לירידת קרנו של השמאל על-ידי הקמת אירגונים כמו "שלום עכשיו" ו"שוברים שתיקה". במקום לנסות לשכנע את אזרחי המדינה בצדקת דרכם הם פנו לקבלת תרומות ותמיכה ממדינות ומארגונים שונים על-ידי "כיבוס הכביסה המלוכלכת" ברחבי העולם. בעוד ששלום עכשיו טעה בכך שהעדיף לפנות לעולם במקום לנסות לנהל דו-שיח עם המתנחלים, שוברים שתיקה עורר זעם בכל שדרות הציבור. כל מי שמישהו ממשפחתו שרת או משרת או עתיד לשרת רואה ב"שוברים שתיקה" גורם הפוגע בישראל ומוציא דיבתה רעה. שני הארגונים הללו ופעילותם פגעו קשות במערכת היחסים בתוך החברה הישראלית. טעויות נוספות - במאמר הבא. הטלת כל האחריות לכיבוש על ישראל בעיית הפליטים