האם לזה התכוון המשורר
כשעיצב את דמותי כאדם?
האם הוא ששתל בתוכי
את שמחת הריקוד על הדם?
ואם כן אז אולי זה מותר?
או אולי זה אפילו כדאי?
מחר, עם אור שחר, אפצח
בריקוד על דם חברי.
עוד אמשיך ואראה כי נחמד,
ואטען - הן לא בי האשם.
הרי מי שברא יצורים
גם שתל יצרם בליבם.
אז אוסיף ואטען מי ברא
חוכמתי בראשי, עורמתי?
הן כמעט לא נותרה לי ברירה,
הפירצה קראה לשכמותי.
מי יצק את כוחי אל מותני?
מי הגדיל גבורתי עוד ועוד?
משמע - זהו חוק העולם
החזק סופו שישרוד.
אך פתאום בכי ילד אשמע
נכמרו רחמי בליבי,
רגשות אלה - מה טיבם
כי יכריעו את כל ישותי?
מי נתן הפקודה?
מי עצר
את תנופת כיבושי האישי?
איך הפליא
ובבכי של ילד קטן
החזירני להיות
אנושי.