היא

היא צצה פתאום מאי-שם בחיוך שפותח כל דלת היא היתה גם ילדה גם אישה גם פשוטה וטבעית וגם פלא היא היתה מסורה כמו לב נחה רק בין דפיקה לדפיקה היא היתה מסוכנת כמו לב כי כל נֶשֶם היה תלוי בה היא היתה עדינה כמו אֵם וגסה כמו זונת רחוב היא היתה מתמסרת כמו פֶּה לְשד - וכמו שד לתינוק היא היתה קנאית עד חוֹרְמָה היא רצתה עין תחת עין היא היתה סלחנית כל אֵימַת שקיבלה עין תחת עין היא היתה אכזרית כלביאה שהקריבה את כל גוריה לאריה שאינו אביהם שהביס את ארִי נעוריה היא היתה רחמנית כמו אחות שפצועי מלחמה הם חייה ופצועי אהבה כידוע אנושים לפעמים לא פחות היא היתה כּיסוּפיִת כמו אֵם שמתה בִּדְמִי ימיה והשאירה אחריה אֵין שאין למלא לנצַח היא היתה שתלטנית כמו חלום שהכל בו הרי אפשרי אך קורה באי-סדר איום ומזל שמתעוררים היא היתה כמו הצל של עצמה ובאופן בלתי-מוסבר היא לפתע פתאום נעלמה והצל נישאר היא היתה ועכשיו היא צל מתארך מתרחב מִתְעַבֶּה והופך לַדָבָר עצמו (שאולי בזכותו נתגבר)