עצבותך הגדולה הקפיאה
את הקיץ בשיא אונו
ואת שמש הסתיו באיבו
בלעה וחתמה את פיה
אז איך נעבור את החורף
אִם פעם אחת לפחות
לא תחייכי נגד-קור אֶת
החיוך המצית לבבות
שידע להפעים גם אבן
להחיות מומיות-זיכרון
ולטוות זהב מִתבן
איך אפשר שעצבות מוצדקת
ככול שיכלה להיות
תִמחה באחת את כל זאת?
עידן סובול נולד בתל מונד. היה בן חמש כשפרצה המדינה, ולפחות עשרים הקילוגרמים הראשונים במשקל גופו הם פלשתינים. את מלחמת השיחרור עשה בגן חובה. את מלחמת 56 עשה, בשעות הלימודים המקובלות של בית הספר העממי, ליד הקיוסק של בריטן הזקן, בהאזנה נפעמת לחדשות המסעירות שהולידו, לשעה קלה, את מלכות ישראל השלישית.
ב-1967, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, שבה נאלץ להשתתף, הופיע ספרו הראשון: "והשמים יתבהרו". מאחר ששום התבהרות לא היה בכוחה להאפיל על הבליץ החדש דאז - נאלץ לשתוק 5 שנים תמימות בטרם פרסם את: "הלילה מתעוררות בעיות", על הבעיות שהורדמו בתקופה שבין השיא והשפל.
מלחמת אוקטובר 1973 המכונה בפי תמימי אותה עת "ההפתעה" הולידה יצירה משותפת עם מלכת שירי הרחוב-הישראלי, דרורה חבקין ז"ל, בשם "נגמרה לי פתאום עוד מלחמה" עם פוטנציאל שלא נוצל אפילו אחד בשישים עד עצם היום הזה.
בקיץ 1979 הועלה מחזהו האופטימי הראשון "טרמפ למוות" ששרד על הבמות במשך כשנה עד שנפל על חלל-התרבות שבין שתי המלחמות הגדולות הנ"ל.
תסריט ארוך "המלחמה האחרונה" על המלחמה הצפויה כביכול בלבנון, שהיה מבוסס בזמנו על רעיון מטורף ודמיוני בעליל ושהפקתו התעכבה בשל בעיות תקציביות, כרגיל - מומש בסופו של דבר בתקציב קטלני וללא חיסכון בשחקנים ראשיים, משניים, ניצבים ואביזרים, מחוץ למדיום הקולנועי. מאז נוקטים המחבר וחבריו מישנה זהירות בדמיונותיהם.
אף-על-פי-כן ולמרות הכול הופיעו כבר "הלילה מתעוררות בעיות" ו"תוך כדי" ועומדים להופיע "סיבוך פשוט" (תסריט); "התחלה, אמצע וסוף" (מחזה); "לבד בעולם" (אופרה למוזיקה של גרי אקשטיין); "עניין של הרגשה" (שירים); "לא קיים או מחוץ לתחום", "אי-שם בז'אן ז'ורס" ו"אין חזרה" (מחזות - טרילוגיה); "בשיאו" (נובלה); "מנוחת סיזיפוס" (שירים); "שאריות מאלכס" (מחזה); "ארץ נוד" (שירים); "עד אתמול" (שירים); "תופעות לוואי של הישרדות והטיפול בהן" ואחרון אחרון לעת הזאת: "מוחל הטובות" - (רומן רחב יריעה המשקיף ומשקף את מערכת המשפט הישראלית מפסגת הר-נבו ומעמק-עכוֹר).
בכל יצירותיו מנסה עידן סובול להתעלם, מתוך ייאוש, מן ההתדרדרות המהירה והעיפוש הגדול שמייצרת מולדתו בכל רגע ורגע בכול תחומי החיים, החל מן הבריאות, החינוך, התרבות והרווחה הכלכלית וכלה במערכת המשפט - ומשתדל לראות ולהפנים ולהחצין רק את הצדדים החיוביים המעטים שעדיין שורדים איכשהו; עם זאת מתחייב בגופו ובנפשו להמשיך כבעבר ולהתמיד ולרחוק גם בעתיד הרחוק מן הטיעון המצחין והנפוץ כול-כך במקומותינו "לא ידעתי" ועל-כך ראוי מן הסתם למנה הגונה של הערכה.