כבר שש שעות אני צועד בעמק הבכא,
ולא רואה ת'ישועה ממטר.
מניח שוב תפילין, ומשנן את הברכה,
ופה ושם נותן מתן בסתר.
יפים שמיים הצבועים בצבע ארגמן,
ולובן השושן עודו פורח.
אני יודע שכמעט איחרתי את הזמן,
בו אחזה בעליית משיח.
אך אין כלל בליבי נואש. אני תמיד צוחק.
ומסמן לי נקודה מוכחת.
יומי אובד, לילי יורד, אני לא משחק,
קרוב כל כך לארץ המובטחת.
הנה תעל שמשי, הרחומה ברחומות.
ועוד מעט אראנה, היפה שבבנות.
עוד פרק שבברית החדשה,
ואוטוטו, אני עם הקדושה.