גן עדן של תיקוות כמוסות, ובו אני פוסע,
נזהר לא להחריד את הפרחים.
שירת סירנות ענוגה בוקעה, אני יודע:
בבית זה שרים המלאכים.
בין אם זוהי עונת שלכת, או שעת השרב,
כל פרח כל כך מלבלב! ואני - כה מאוהב!!!
אצא לשאוף פרחי גני
ואין ליבי לאנחות עכשיו.
תוגות עולם פסחו עליו ברוחב השכינה.
אני מביט, לא מאמין! באמא אמונה.
ואבא, ככוכב נופל מגיע,
להגשים כל משאלה.
זו לי חלקת אלוה. השלווה, והריעות,
המסר המרגיע, העולה, לא בבריאות.
עד מאה ועשרים ושש!
לחיות! לחיות לעד, ולא למות!!!