נגמרה פתאום עוד מלחמה?

מילים: עידן סובול מוסיקה: דרורה חבקין ז"ל תפאורה: אבי מרגלית, ז"ל (מתוך מופע שנכתב בעקבות מלחמת יוני 1967 המכונה "מלחמת ששת הימים" ונמשכת עד עצם היום הזה) א. נגמרה פתאום עוד מלחמה נגמרה פתאום עוד מלחמה לא הכול הרוס - הכול שָקט אין עוד פסטיבלים - לא עברו שִבעה מי שמת - עדיין מת... עוד שנה נפתחת עוד שנה סגרה כבר הכול בנוי הכול הומה כבר הולכים בנחת אל האזכרה סך הכול מה זה כבר משנה... האביב היה ויהיה פה שוב ילדות גדלו - למדו להתקשט זיכרונות אינם הרי דבר דחוף מי שמת - כבר מת... סך הכול זה לא הכי נורא: יש כבר פסטיבלים יש כבר נחמה בשדות שקצת עוד ירוקים נגמרה פתאום עוד מלחמה - ב. זרי הדפנה הלילה ננוח על זרי הדפנה ומחר ועוד חודש ועוד שנה כי אין בורחים מזרי הדפנה אחרי שנחים על זרי הדפנה הלילה ננוח על זרי הדפנה ומחר ועוד חודש ועוד שנה כי מה כבר עושים על זרי הדפנה מלבד צרכי-דפנה... הלילה ננוח על זרי הדפנה ומחר ועוד חודש ועוד שנה וקודם ניגע וקודם ניתְקע כי אין תיקווה אם אין תקיעה הלילה ננוח על זרי הדפנה ומחר ועוד חודש ועוד שנה כי מה יש זולת זרי דפנה אחרי ביאת זרי דפנה... ג. הימנון המלחמות עברו החל הַשֶקֶט שבו הולכים איש לדרכו בעייפות ומפקירים מולדת לאלה שימשיכו בה לשלוט המלחמות עברו החל הַשֶקֶט ועוד מעט נוכרח לשתוק מפני שכשהנחנו את הנשק היה מוקדם מדי להניחו המלחמות עברו החל הַשֶקֶט ובלילות רוצים לישון ובימים הרי עובדים בפרך כאילו לשקם איזה חלום המלחמות עברו החל הַשֶקֶט שבו נמשך הריקבון ואם אתה נגוע אז לא פלא שבלילות אתה יכול לישון המלחמות עברו החל הַשֶקֶט - ויום אחד נצא לרחוב ונהיה רבים וגם אתה שָם עוד תעבור קדימה כשניפול. ד. ולס האביב לא שינה דעת איש עופי עופי לך ציפורי רק מחיר הפרחים ירד וטבעי כה לחלוץ קצה שד... האביב לא שינה דעת איש נסתובב קצת נחזור לישון מה רצים פה כולם אם לא לשחק זה לזו בַּפִּיש... האביב לא שינה דעת איש לא הוציא אף מת מקברו וכדאי בין מִינֵי חלומות להיות זהירים כמו תמיד האביב לא שינה דעת איש עופי עופי לך ציפורי כבר כול ילד הרי שמע: אין מנוס מעוד מלחמה - ה. חייל אפור אני חייל אפור אני ממשיך לחפור תבוא עוד מלחמה אני באדמה אני ממשיך לחפור אני מתחיל לגמור תצא תזחל תקרא לי אבא אדמה תבוא עוד מלחמה ריסוק גופים אינספור דבר לא הִשתנה בתור חייל אפור אני באדמה חייל אפור הרֵי אינו נשמע - עבוֹר אינו נשמע - עבוֹר הוֹ יֶה - ו. גמירה גמרתי את חיי בגיל עשרים ושתיים גם אַת עכשיו כמו אלף אחרים דירה נאה כלים אורחים נאים אולי כבר זמן לשבת ולכתוב שירים שיחקנו קצת באש הרבה במים הספקנו כמה זיונים דחופים זוג ילדים מְחוּלפֵי שיניים מהר מדי נהיינו לא יפים גמרתי את חיי בגיל עשרים ושתיים דירה נאה כלים אורחים נאים הפקרנו כמה זיונים דחופים כאילו בא הזמן לכתוב שירים... שיחקנו קצת באש הרבה במיִם אולי נשארנו לא פחות טובים (קצת פה קצת שם עדיין רטובים) צוברים בשקט רקבונות שונים גמרתי את חיי בגיל עשרים ושתיים דירה נאה כלים נאים מחר יתחילו זיכרונות מרובעים אולי באמת כבר זמן לכתוב שירים... ז. שיר ערש ים-תיכוני שַן ילדי אביך מת גם לך צפוי כמוהו אל המלחמות לצאת ואַחַר תִמְצָא מרגוע שַן ילדי אביך מת מלחמות חמש סיפר כשתיגדל תקום יבש ותדע אותן על-פה שַן ילדי אביך מת לא סתם מת - מת כגבר יום אחד הרי תצא ותביא אותו אל קֶבֶר שַן ילדי אביך מת והיה מזל גדול לו: מלחמות חמש סיפר רק אחת הוא לא יכול - ח. בתים זו תהיה המלחמה האחרונה והיא תקפיד ולא תפסח על דלת כדי שיזכרו אותה כולם אחרי שבוע ושנה ומאה זו תהיה המלחמה האחרונה ילדי הגן ישתכשכו באפר ופה ושם יציץ כמטורף הירק בין חורבות בית-ספר זו תהיה המלחמה האחרונה ובין שלדי גייסות (ברזל ועֶצֶם) יקרקרו מעט יִפְלוּ כינה הציפורים בדרך אל הַשֶמֶש זו תהיה המלחמה האחרונה וגנראלים ידפקו בְּנוֹת- עשר והן תיפלוטנה את הדור הבא בשלד-טנק או בין חורבות בית-ספר זו תהיה המלחמה האחרונה והאביב יבוא עם כול העשב והאביב יעשה מה שעשה על כול המלחמות האלה... זו תהיה המלחמה האחרונה ובעוד אני נושם ואת נושמת יתפארו מעט יִבְדוּ קינה מול המראה המנהיגים בַּדרך - ט. אופטימיות הכול היה צפוי נדוש חסר תועלת בכלי המלחמה זרק איזוב ומי שלא זוהה נישאר סתם שלד והחיים המשיכו לעבוד והחיים המשיכו לעבוד בפרך וזה נתן להם את הכוחות לשכב בחושך לעשות עוד ילד לישון ולחלום שיש תיקוות - הכול היה צפוי נדוש חסר תועלת הגנראלים לא נולדו ללמוד ומי שמת לצורך המולדת היה ממילא מת באיזה יום... והחיים המשיכו לעבוד בפרך ומי שלא זוהה - איתו סליחה פצעים הגלידו לב הפך לאבן אבל הייתה שפיכה הייתה שפיכה בכלי המלחמה זרק איזוב בכלי האהבה זרקה שֵיבה רָכַנוּ רגע להביט בפלא נפלנו לתהום בלי כוונה - י. לא מת לא מת העולם לא מת בבוקר השמש זורחת אנחנו יוצאים וחיים כמו אחרי קדחת בבוקר השמש זורחת פרות מובלות לשוחט כמו אחרי קדחת נֹאכל טוב נבריא באמת פרות מובלות לשוחט בלב מתפשט חום נעים נאכל טוב נבריא באמת נדפוק ונגמור בִּפנים בלב מתפשט חום נעים אוויר צח שיטה פורחת נדפוק ונגמור בפנים הארץ הרי מובטחת אוויר צח שיטה פורחת וצחוק ילדים פות שוֹתֶתֶת הארץ הרי מובטחת לא מת העולם לא מת - אֶה?.. י"א. גלוריה מוּנדי עשינו את הרע למדנו לקלל הדלקנו אש קטנה שיחקנו לא בצל צחקנו בלי סיבה היינו בני ארבע עשינו את הרע ראינו לַמוֹרָה נכשלנו בבגרות הלכנו לצבא פחדנו שנמות כמו זה וזה וזה היינו בְּנֵי-עֶשְרֵה עשינו את הרע רצינו להספיק פחדנו שנִחיה כמו זה וזה וזה רצינו להספיק לִפני שיהיה עשינו למורָה של בננו היפה היינו בני כ"ה עשינו את הרע הספקנו לא הרבה ליאורה המורה ואנה ואֶסְתֵּל ומה זה משנה (הייתה עוד מלחמה) כול זה היה לִפְנֵי (כול זה היה לִפְנֵי) עשינו את הרע... אולי זה לא מתאים לנוח כמו קדושים בבית-קברות יפה וזה הרי קורה וזה הרי קרה וזה היה הכול היינו בני שלושים - י"ב. דעת איש ישבנו כמעט בשקט לִפני אהבה תמידית קראנו יוג'ין ובקט חשבנו שזה מספיק קראנו יוג'ין ובקט כיסא נדנדה מחריק וככה עשו מליונים לפני אהבה תמידית וככה עשו מליונים וככה נולד-לו בְּנִי בלילה אפשר לשמוע כיסא נדנדה מחריק בלילה אפשר לשמוע אחרי חלומות שונים מליונים הורגים מליונים וככה נולד-לו בני מליונים הורגים מליונים היסטוריה חוזרת היא צריך עוד לקום בבוקר אחרי חלומות שונים צריך עוד לקום בבוקר בתוך ערפל-זכוכית לשתות כוסית ג'וני-ווקר היסטוריה חוזרת היא לשתות כוסית ג'וני-ווקר לשמוח שזה מספיק וכה נשב בשקט בתוך ערפל-זכוכית וככה נשב בשקט אפילו בשעות השיא מליונים הורגים מליונים ואַל תאשים אותי - י"ג. סימן חיים זהו השיר האחרון זה סוף הדרך ולא חשוב אם בנֵי עשרים או ארבעים נגמור קפה נקפוץ מן המרפסת עם הבגדים הכי יפים זהו השיר האחרון זה סוף הדרך ובאוויר עומד פתאום אותו אביב וטוב שהתלבשנו כאן הערב שוב בבגדים הכי יפים זהו השיר האחרון זה סוף הדרך ומסביב יתקהלו כמו תמיד ועוד מעט תגיע גם ניידת ומישהו ודאי יקיא זהו השיר האחרון זה סוף הדרך ובדירה אורות וסדר שיגרתי ספלים שתויים וסיגריה בוערת ומעקה למבוגרים זהו השיר האחרון זה סוף הדרך ולא חשוב אם בני עשרים או ארבעים נגמור קפה נקפוץ מן המרפסת וזה יהיה סימן חיים... י"ד. אלילים האלילים שלי מתים אחד אחד ואַת, אומרים, פורחת עוד כפרח בן שלוש-עשרה הרחתי לךְ כמעט כול מה שמעלה בָּךְ ריח האלילים שלי מתים אחד אחד פתאום אתה בעצמך כבר גבר אם לא הספקתָ - תעשה ביד בתוך שוחת-שכיבה בוערת האלילים שלי מתים אחד אחד דופקים בדלת ואיני פותח צבא היה תמיד בַּרְדָק ומי שמֵת מִזֶה - יודע... האלילים שלי מתים אחד אחד אחד במלחמות אחד בפרך נמשיך לשבת בְּקָפֶה-פִּינַת עד שְמוֹנֶה ולרוץ לַטֶלֶה האלילים שלי מתים אחד אחד מתים לגמרי - מעלים קצת ריח (ואת, אומרים, פורחת עוד מעט ובית-שֶחְייך עדיין מגולח) האלילים שלי מתים אחד אחד אני שוכח ומביא עוד ילד (אם לא הספקתָ - תעשה ביד בתוך אמבטיית קצף) - י"ה. ריקוויאם הכול ניגמר הרוח משתתקת בין עננים דלילים מציץ כוכב מחר יתחילו הלילות האלה שמישהו תמיד משאיר אחריו הכול ניגמר עומדים מִנֶגֶד נושמים לאט נוגעים בַּלב הפעימה המיותרת קצת תסתייד ותסתדר... הכול ניגמר ואור קטן בחדר שבו היה מה שהרֵי היה ובלילות מגונדרֵי ירח יש מִן תיקווה חסרת תיקווה הכול ניגמר עומדים מִנֶגֶד נושמים לאט נוגעים בַּלב הפעימה המיותרת קצת תסתייד ותסתדר... הכול ניגמר האדמה שוכבת ולא איכפת לה מי יבְעל אותה ולא איכפת לה מי יוכנס בה פגר והכלבים נובחים בעלטה הכול ניגמר עומדים מִנֶגֶד נושמים לאט נוגעים בַּלב הפעימה המיותרת קצת תסתייד ותסתדר... הכול ניגמר אי-שם מציץ-לו עשב ונערה מודדת את שָדָהּ מחר הרי הכול יובן אחרת ואנו שידענו לא נדע -