וכשיגיע סוֹף אהבתנו
הרוח תעצור - ציפור לא תצייץ
ולא יציץ כוכב ועל פנֵינו
תרד חשכת אין-קץ
ואנו נגשש פה את דרכנו
האחרונה - ניגע בקור
המטורף בינינו
ולא יהיה דבר מלבדו -
לא יֵחָלֶם חלום - לא יתעורר החשק
לראות כוכב לשמוע שיר
ולעשות בפעם המאה - האלף
עוד ילד דִמיוני
ולא נכיר פתאום את צליל קולנו
(שלום אחרון יֹאמרו זרים
ולא יביטו לנו בעיניים
כמו עיוורים) -
ואם לחזור - אז לא שפויים!
הזכרונות כמו נחשים סמויים
יפיקו רעל שֶמִמֶנוּ אין מציל
וכשנזכור נמות -
ולא נזכור - נצא מדעתנו
על סף הזיכרון - ובחשכת אין קץ
נצחק צחוק שיקפיא סביבנו
את העולם כולו -
וכשיגיע סוף אהבתנו
נדע רק קור - נבין רק קור
נזחל מקוללים כמוהו על גחוננו
וניקבר איש איש בתוך עצמו -
לחן: עיתאי סובול
שירה: מאי ישראלי