מִשְׂמֹאל מִיָמִין,
בְּכִיסִים רֵיקִים, וְרַק מִי שֶׁהַנּוֹף
מְדַבֵּר אֵלָיו בַּיָּדַיִם
בִּתְנוּעוֹת מִשֶׁלּוֹ כְּמו אִלֵּם חֵרֵשׁ
שֶׁלֹּא מוֹתִיר
מֵעָצְמַת הַקּוֹל הַמְּהַדְהֶדֶת
מִן הָאוֹר - יוּכַל לְהִצְטָרֵף
גַּם לְלֹא כַּרְטִיס מִפְלָגָה
לְנוֹפֵף זְרוֹעוֹת מִכָּל כִּוּוּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה
לְמַלֵּא אֶת הַחוּשִׁים
לְהִתְרַגֵּשׁ.
לֹא יוֹדַעַת בֵּין יְמִינָהּ לְבֵין שְׂמֹאלָהּ
כָּךְ זֶה בִּנְשָׁפִים, בְּאַהֲבָה.
לֹא פָּשׁוּט לָתֵת לַגּוּף לְהִקָּרַע
בֵּין שְׁתֵי זְרוֹעוֹת
הַמִּתְאָרְכוֹת וּמִתְגַּדְּלוֹת
וּמְגַדְּלוֹת תְּפִילָה
לִפְּרִישָׂה שֶׁל אֶצְבָּעוֹת.
אַחַת מוֹשֶׁכֶת אֶל אוֹרָהּ
שְׁנִיָּה עוֹתֶרֶת אֶל עוֹרָהּ
וְאֵין יוֹדַעַת
וְאֵין מֵהֶן שֶׁבֶּאֱמֶת יוֹדַעַת
מַה יוֹתִיר יָמִין
וּמַה יַבְטִיחַ שְׂמָאל.
וְאֵין מֵהֶן שֶׁבֶּאֱמֶת יוֹדַעַת
כְּשֶׁתַּגִּיעַ לִיעַדָּהּ
מַה יוֹעִיד אַבִּיר לָבָן
וּמַה יוֹתִיר נָסִיךְ כָּחֹל.
[פורסם ב'חדשות בן עזר' גיליון מס' 661]
הניסוי
בדרך הביתה מבית הספר, אימי רצה כמטחווי הקשת מפני אבן מחודדת מצופה בשלג הנורֵית לעברה במילה: ז'יד!
בְּעִקְבוֹת הַנִּסּוּי מַבִּיטָה לָאַנְטִישֶׁמִיוּת
בְּעֵינַיי הַתְּכוּלוֹת; נוֹלַדְתִּי בַּמָּקוֹם וּבַזְּמָן הַנָּכוֹן
לְהִנָּשֵׂא מֵאַהֲבָה, בַּמָּקוֹם וּבַזְּמָן הַנָּכוֹן
לִקְלֹט אֶת בַּעַל הָעֵינַיִם הַחוּמוֹת
שֶׁהָפַךְ בַּעְלִי – הַמַּטִּיחַ כְּלַפַּי
אֶת מַה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי עַד אָז
מִיָמַי: "חֲבָל שֶׁלֹּא הָרְגוּ בָּכֶם יוֹתֵר
חֲבָל שֶׁלֹּא חִסְּלוּ אֶת כֻּלְּכֶם, הָאַשְׁכְּנָזִים."
וּכְשֶׁהִזְדַּקְּרוּ הָאָזְנַיִם הַחַפּוֹת וְנֶעֱכְרוּ הָעֵינַיִם הַזַּכּוֹת
יָכֹלְתִּי לְפֶתַע לְהַאֲזִין לִיְלָדִים בְּבָתֵי סֵפֶר, בָּהַפְסָקוֹת –
מְדַקְלְמִים אֶת הוֹרֵיהֶם וּמַטִיחִים זֶה בַּזֶּה
בְּדִיוּק אֶת אוֹתָן הַמִּלִּים הַנּוֹרָאוֹת עַל רֶקַע
הָהֵד "אַתֶּם לֹא מִשֶּׁלָּנוּ." וְיָכֹלְתִּי לָרוּץ בְּחֶבְרַת
הַקְּלָלָה: "רוּסִיָה זוֹנָה" הַמּוּטַחַת לְעֶבְרִי בְּמֶרְחַב הָעִיר
הַשּׁוֹפַעַת תַּרְבּוּיוֹת. וְלַמְרוֹת שֶׁנּוֹלַדְתִּי בָּאָרֶץ, וְהוֹרַי לֹא
עָלוּ מֵרוּסְיָה וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי זוֹנָה, הִרְגַּשְׁתִּי זַעַם
וְאֵין אוֹנִים כְּאִלּוּ כֵּן, אֲנִי בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע עוֹלָה חֲדָשָׁה.
לֹא נִזְקַקְתִּי אֲנִי הַלְּבָנָה, לְנִיסּוּי מַדָּעִי
כְּדי לַחֲווֹת אַפְלָיָה, בְּעַצְמִי. וְהָעִיקָר, מַה אַתָּה
יָקִירִי? יְמָנִי אוֹ שְׂמָאלָנִי? בּוֹא וְנַעֲשֶׂה אַהֲבָה
כִּי אֵין אַהֲבָה, כִּי רָחוֹק מִיְמֵי הַבֵּינַיִם יֶשְׁנָם הַקְּצָווֹת
וּבַתָּוֶךְ – זִירַת הִתְגוֹשְׁשׁוּיוֹת.
[פורסם ב'חדשות בן עזר' גיליון מס' 744]
זִירַת הַוִכּוּחַ
הַפּוֹלִיטִיקָאי שֶׁבְּךָ אֵינוֹ מִתְוַכֵּחַ עִם הַדֵּעוֹת שֶׁלִּי.
שְׁנֵינוּ אֲדִישִׁים זֶה לַדֵּעָה שֶׁל זוֹ.
כְּשֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי בְּתֹם כַּוָּנוֹתֶיךָ וּמוֹסִיף הַבָּעוֹת פָּנִים
אֵין לִי בְּרֵרָה אֶלָּא לְהִתְיַשֵּׁב עַל בִּרְכֶּיךָ
כְּמוֹ עַל שׁוֹר זוֹעֵם.
לְעִתִּים נִזְקֶקֶת לְמִטְפַּחַת אֲדֻמָּה לְנַפְנֵף בָּהּ עַד שֶׁתִּסְעַר מוּלִי
בְּקֶצֶב הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר הַמַדְבִּיק אֶת תְּנוּעוֹת שְׂפָתַי
כְּדֵי לְהַשִּׁיב לְךָ כִּגְמוּלְךָ.