אישה בת חמישים פלוס
[אולי בת שש עשרה]
צולבת הינדו
יושבת ישיבת לוטוס
מתחברת
מחברת מנגינות חיים
למלים יפהפיות.
היא אוהבת את האישה ילדה הזו שבתוכה
שלא תמות לעולם.
מישהו היה קורא לה אולי נשמה.
היא קוראת לה "האני הנצחי שלי"
שלא ייכנע לעולם
לתככנויות הקטנות,
לרצונות הנלוזים,
לרשע המהלך על קביים.