כולנו אחים

בס"ד על בואנו לעולם - לא שאלנו אותנו על מהלך חיינו - אין לנו שליטה על סופנו - לא מיידעים אותנו איזה עולם מוזר אנו פשוט לא יודעים דבר מה יהיה? איך? מתי ולמה? היום נגמר החודש עובר ועוד שנה כבר תמה שום דבר לא ברור כלום לא ידוע הזמן עובר, ואין קבוע בוקר, צהרים, ערב, יום ולילה ומה יהיה הלאה? רצים כל הזמן, ממהרים רוצים להספיק, רוצים להגשים דמיונות, פנטזיות חולמים וחולמים בונים, עושים והנה גדלים הגאווה גודלת ואנחנו מלאי כוח אבל... אסור לנו לשכוח שאין לנו שליטה על כלום לא על עצמנו ולא על היקום בסך הכל אנו בני אדם שחיים במושג של זמן רצים משם לפה, ופה לשם ויום אחד כבר לא נרוץ נשאיר הכל ונפרוש מהמרוץ כלום לא ניקח, הכל יישאר, החלומות, ההישגים אז אם הבנו את משמעות הדברים למה לא נשאל בשביל מה החיים? למה לא נבין כמה אנו קטנים? ואם אין על כלום שליטה אז מאיפה לנו כל כך הרבה גאווה? אולי במקום לרוץ נעזור אחד לשני, נושיט יד נתרום, נכבד, נפייס בסופו של עניין כולנו אחים ואל לנו לשכוח היותנו יהודים עם נבחר מכל העמים עם נבדל מאחרים עם שהוא בן של מלך מלכי המלכים.