|
ברחובות קורי זהב, רוח מסיעה עלי שלכת, והעיר שתקה פתאום, עצרה מלכת, צמרות שמטו ראשן, עננים שטים ברוח, אגלי מים ניטפים על עץ שחוח. ואני כה מסוחררת, מתחתיי רשרוש עלים, ומעל טיפה תועה ראשי לוטפת, מושיטה ידי לגעת בצינה של בוקר סתיו ודמעת עבים שקופה לחיי שוטפת. ברחובות רועד הסתיו סגרירי, קר ופרוע, ענן מחניק דמעות של געגוע, מרעיד ניגון במיתריו, פורט שירו לרוח, אהבות סמוקות מעיר בליל ירח. ואני כה מאוהבת, שיכורה מריח סתיו, מסביבי העיר כולה פתאום שׂוֹחקת, באפי ניחוח פרח זה עתה עירום נרחץ, ותחושה רכה של חג אותי חובקת. |