החוצפה הישראלית היתה כבר לשם דבר. מעבידים רבים יעשו כל שניתן כדי לחמוק מתשלום פיצויי פיטורין לעובד שפוטר ויעלילו עליו עלילות מעלילות שונות. אחת הנפוצות היא האשמת העובד בגניבה מהמעביד. עם זאת, אותה חוצפה פועלת לשני הכיוונים: לעיתים, עובד שנתפס בקלקלתו בעודו גונב מהמעביד אוזר עוז לתבוע מהמעביד... פיצויי פיטורין. במקרים כאלה, החריגים בחומרתם, רואה לעיתים אפילו בית הדין לעבודה לסרב לעובד.
באחד המקרים [1], נעצר עובד מוסך על-ידי משטרת ישראל בחשד לגניבת ציוד מהמעביד בשווי מוערך של כ-100,000 ש"ח ולבסוף אף הוגש נגדו כתב אישום בשל כך. הדבר לא מנע מהתובע הגשת תביעה כנגד המעביד לתשלום של, בין היתר, פיצויי פיטורין.
באותו מקרה, קבע בית הדין כי העובד לא פוטר בנסיבות רגילות. נקבע, כי נטל ההוכחה שהעובד עבר עבירה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורין מוטל על המעביד, וכי מידת ההוכחה הנדרשת במצב כזה היא
מוגברת. מידה זו, הגם שהיא גבוהה יותר מאשר מאזן ההסתברויות [2] (שהוא הנטל המונח על תובע במשפט אזרחי - להוכיח תביעתו בהסתברות של למעלה מ-50%), הינה פחותה ממידת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי (מידת הוכחה של למעלה מספק סביר). זאת, מאחר ועסקינן בעניין משמעותי בעל השלכות העשויות לפגוע בזכויות של העובד המוגנות בחוק מגן קוגנטי (חקיקה סוציאלית שלא ניתן להתנות עליה אף בהסכמת הצדדים).
בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי אף שמבחינת הדין הפלילי התובע עודנו בגדר
נאשם בלבד, הרי שעל סמך הראיות ולצורך ההליך האזרחי, יש לקבוע כי הוא
אשם בגניבה מן הנתבעת. זאת מאחר ונטל הראיה הדרוש לעניינינו הוא נמוך מזה הנדרש במשפט הפלילי.
בית הדין הארצי לעבודה קבע [3] לעניין זה, כי
"מידת ההוכחה הדרושה; האם במקרה דנן הוכחה גניבה במידת ההוכחה הדרושה האשמת עובד בגניבה ממעבידו אינה קטלא קניא. שאלה היא, מה מידת הוכחה יש להטיל על המעביד בעניין כגון דא, האם כמידת ההוכחה במשפט אזרחי, האם כמידת ההוכחה במשפט פלילי או מידת הוכחה שונה משתי אלו. יש לזכור, שכאשר במסגרתו של משפט אזרחי בבית הדין לעבודה, מועלית טענה שבוצע מעשה פלילי. הסנקציה, הסעד המבוקש, אינה סנקציה פלילית. מדובר בסעד אזרחי. זוהי סנקציה של שלילת זכות סוציאלית המוקנית לעובד על פי חוק מגן קוגנטי. זוהי סנקציה שעשויה להיות לעתים קשה... ...'ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי - צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת (... למשל טעות, רשלנות, אי-סדרים וכיו"ב) - כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען [4]. ... מכאן, הלכה פסוקה היא בבית הדין לעבודה, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעבידו אין די כי תישקל על-פי מידת הסבירות".
לשון החוק [5] קובעת לעניין זה, כי
"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל-פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".
בענייננו, עשה כמובן בית הדין שימוש בהוראות ההסכם הקיבוצי החל על ענף המוסכים. בית הדין הציב 3 מבחנים מצטברים שבהתקיימם ישללו פיצויי הפיטורין של עובד:
ראשית, יש לבחון אם הוכח שהעובד עבר אחת מהעבירות המנויות בהסכם הקיבוצי;
שנית, יש לבחון אם היתה חובה לנקוט את ההליכים המפורטים בהסכם הקיבוצי (במקרה זה תקנון העבודה הנספח להסכם הקיבוצי) כדי לפטר את העובד;
שלישית, אם יתברר שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית ולשאלה השניה - שלילית - יהיה צורך לבחון מה הסנקציה המתאימה מבין אלה.
הנטל להוכיח את הטענה שהעובד עבר עבירה מעין זו - מוטל על המעביד. לא העובד התובע צריך לשכנע שהוא לא עבר עבירה כזו.
בית הדין לעבודה עמד על-כך זה מכבר, בקובעו [6] כי
"מעביד הטוען כי בנסיבות פיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק [7], או לבקש את בית הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק וכאמור אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו".
משהשתכנע בית הדין כי המעביד עמד בנטל להוכחת הגניבה, נדחתה תביעתו של העובד לפיצויי פיטורין.
________________
[1] עב' 1030/02 (בד"ע נצ') ג'ריס דוחא נ' מוסך דני גלס בע"מ, פסק דינו של השופט חיים ארמון מיום 5.7.04.
[2] דב"ע לו/1-3 יגאל הלמן נ' יוסף וישנגרד - לא פורסם; צוטט בדב"ע מז/4-3 שרה שלפי ואח' נ' "אגד" פד"ע כ"ט 49, 56.
[3] דב"ע נה/60-3 חמיד נ' הלמן ואח' (לא פורסם).
[4] דב"ע נג/79-3 לובה יונייב ואח' נ' חברת וייסמן תמרוקים בע"מ - לא פורסם.
[5] סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
[6] דב"ע ל/6-3 שמואלי ואח' נ' שרייר, פד"ע א 69, 74.
[7] סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
________________ המחבר הינו עו"ד, חבר ועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.