בִּתִּי הַקְּטַנְטֹנֶת וְהָאַמִּיצָה
נִגְּשָׁה אֵלָי וּבִקְשָׁה
אִמָּא, אֲנִי רוֹצָה
אָח אוֹ אָחוֹת קְטַנָּה.
לִבִּי שָׁקַע בְּקִרְבִּי
פָּנַי נָפְלוּ
בִּטְנִי הִתְכַוְוצָה
בְּאוֹתָהּ צְבִיטָה יְדוּעַה.
מָה אֶעֱנֶה לָהּ
שָׁאַלְתִּי עַצְמִי בְּאֵימָה מְשַׁתֶּקֶת
וְאוֹתָהּ תּוּשִׁיָּה מְחַזֶּקֶת
שׁוּב אֵלַי בָּאָה.
בִּתִּי, וְשַׂמְתִּי יָדִי עַל דְּקִּיקוּת כְּתֵפֶיהָ
כְּשֶׁרִנָּה אֲחוֹתִי הַבְּכוֹרָה
רָצְתָה אָחוֹת גְּדוֹלָה
לֹא הָיְתָה לָהּ.
וַאֲנִי, אִמָּא,
אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה
רָצִיתִי אָחוֹת צְעִירָה
וְגַם לִי לֹא הָיְתָה.
וְאַת בִּתִּי שֶׁלִּי
תָּמִיד יִהְיֶה מִישֶׁהוּ
שֶׁיִּרְצֶה מַשֶּׁהוּ
שֶׁאֵין לוֹ וְיֵשׁ לַהוּא.
וְעֵינַיִם חוּמוֹת, חֲכָמוֹת וּמַטְמִיעוֹת
הִבִּיטוּ בִּי בְּשֶׁקֶט הַמְּיֻחָד לְבִּתִּי
וְסָפְגוּ מִילָתִי
וְאִישְׁרוּ הֶסְּבֶּרִי וְאוֹתִי.
4.7.12