שאלות ותשובות

כשפגשתי בך שוב מהלכת עֵירומה בגנֵי דמיוני הופתעתי שלא השתנית כלל בתהפוכות הזמנים ששדייך עדיין קורצים כמו אותם כוכבים נצחיים שתחתיהם לחשת לי לפתע "אלוהים קח-אותי קח-אותי" שהאור הראשון הטהור הגנוז בחשכת ערוותך מתגדל ופורץ כדי לברוא מעצמו שוב עולם שלם שחיוך מסתורי שפלטת כשבלעת לי מפרי עץ הדעת מפתה אותי שוב לוותר על חיי הבטוחים בשבילך שככרוֹת אותו לחם-חם ושחום ופריך ו-חי: שנֵי חציֵי-ישבנך המושלם שוב דורשים את זיעת-אפַּי שרגלייך-קלות-ונחושות בלכתך לקראתי כלפנים בעודי מסומר למקומי ונחבא אל כלַי הישָנים שעינייך – הו עינייך שוקקות הגעגועים קוראות לי שוב "אַיֶכָּה" (והיכן באמת הוא אני?) וכשכול זה קורה בו-ברגע גם בריינס פינת בן-גוריון מה הפלא שאין להבדיל עוד בין מציאות לדמיון –