שמאים ומומחים, בכל תחום, חבים חובת זהירות כלפי מזמיני חוות דעתם והתרשלות שלהם במסגרתה עלולה לחייב אותם בהוצאות. לא רק כלפי מזמיני חוות הדעת חבים השמאים אלא כלפי כל אדם אחר העלול להסתמך עליה ולהינזק מכך.
עוולת הרשלנות מבוססת על מספר יסודות [1], אשר אך ורק עם קיומם, בו-זמנית, משתכללת אחריות בגין רשלנות. היסודות הללו הם ארבעה [2]:
(1) חובת זהירות;
(2) התרשלות באי קיומה;
(3) גרימה של (4) נזק.
נקבע [3] כבר, כי קיומה של חובת זהירות בין שמאי לבעל זכויות בבניין מטיל על השמאי את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לבעל הזכויות. חובתו של השמאי אינה מוחלטת. אין הוא מבטח. החובה המוטלת עליו היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים. מבחנה הקובע של ההתרשלות הינו מבחנו של האדם הסביר [4] וכך הוא אף בנוגע לשמאים. על כל שמאי לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות ששמאי סביר היה נוקט בנסיבות העניין [5].
עוד נקבע, כי אין סיבה של מדיניות משפטית לבסס אחריות רק על קשר בין המזמין לשמאי. קשר זה מקים יריבות חוזית ישירה אך היריבות הנזיקית רחוקה בהרבה וחובקת את אלה העלולים להיפגע במישרין מחוות דעת שגויה.
בית-המשפט הוסיף וקבע[6], כי
"קיומה של חובת זהירות מושגית הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק לקיומה של חובת זהירות של שמאי כלפי בעל זכויות בבניין הנמכר. בצד חובת הזהירות המושגית צריך לבסס קיומה של חובת זהירות קונקרטית. זו תלויה בנסיבות המקרה, והיא מוטלת אם בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי היה על השמאי לצפות לכך שהתרשלותו תזיק לתובע..."
[7].
אם כי לבעלי המקצוע עומדת אחריות וחובת זהירות באשר לחוות דעת הנערכות על-ידם מן הראוי יהיה לשקול היטב נקיטת הליכים כנגדם ולבחון בראש ובראשונה את רצינות העילות והיותן ראויות. במקרים בהם לא נעשה כן, עלול בית המשפט, ובצדק, להשית הוצאות כבדות דווקא על התובע.
במקרה שהיה [8], נידון עניינו של שמאי מקרקעין שערך חוות-דעת רשלנית. בכתב התביעה נטען, בין יתר הטענות החמורות שהועלו, כי הרשלנות המיוחסת לשמאי היא בעיקר בכך שחוות הדעת הסתירה והעלימה את זכויות התכנון, תוכניות בניין עיר החלות על הנכס הנישום. עוד נטען כי השמאי נמנע ביודעין מלגלות ולפרט בחוות דעתו השמאית את תוכניות בניין העיר הרלוונטיות.
בסופו של ההליך נדחו טענות התובע לחלוטין, נקבע כי חוות הדעת היתה מקצועית וראויה, כי השמאי נהג בזהירות ראויה, ערך את כל הבדיקות הנחוצות ומסר את כל המידע הדרוש. הטענה נגדו שלא מסר בחוות דעתו מידע נחוץ נמצאה בלתי מבוססת והתובע חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח לשמאי.
עם זאת, עצם קיומו של הליך משפטי עבורו נדרשה חוות דעת השמאי אינו מקנה חסינות לעורך חוות הדעת. היה והוברר כי חוות דעת מקצועית היתה רשלנית והסבה נזק, בין במסגרת הליך משפטי ובין מעבר לו, תעמוד אחריות למומחה שערך אותה והוא יידרש לשפות את הניזוקים ממנה - אם אלה הזמינו את חוות הדעת מלכתחילה או ניזוקו ממנה בדיעבד לאחר שהסתמכו עליה.
____________________
[1] סעיפים 35,36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]
[2] וראו לעניין זה ראו ע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד נג(5) 817, 825
[3] ת.א. 61120/00 (שלום-ת"א) שדה נ' בירנבאום, פסק-דינו של כב' השופט עדי אזר מיום 31/5/04
[4] סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]
[5] וראו למשל ע"א 610/94 בוכבינדר נגד כונס הנכסים הרשמי, פסק-דין מיום 11/5/03
[6] וראו הערת שוליים מס' 3
[7] וראו גם ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769, 781; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 125; י' גלעד, "על יסודותיה של עוולת הרשלנות במשפט הישראלי", עיוני משפט יד 319 (1989)
[8] וראו הערת שוליים מס' 3.
_________________
תוכן הרשימה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו בביצוע ו/או בהמנעות מביצוע פעולה כלשהי.
הכותב הוא עו"ד, חבר ועדת החקיקה למדע וטכנולוגיה, ועדת המחשוב, ועדת הבנקאות וועדת תביעות ייצוגיות של לשכת עורכי הדין.