לא בכיתי כשפגו תקוות שיריי
ועכשיו לא אבכה עלייך
את הופעת לרגע בסתיו של חיי
כשכול סוף הוא אצלי בן-בית
את הופעת לך בצחוק ומחול ושיר
וסיחררת את זכרונותיי
והם עפו מעוף אחרון באוויר
שלרגע ניראָה כמו חי
והיה יפה הרגע הזה
גם אין טענות שחלף:
איך יכולְת לעצור חורף-עַד
עִם החוֹם הקטן שלך?
אל תגידי שלא ידעת בדרכך
שסופנו יהיה כְּסופנו
שהשיר יִיגמר - המחול ישתתק
והצחוק יהיה עלינו
ידעת אבל-זה לא שִינה כהוא-זה
כי פשוט לא יכולנו אחרת:
או שיש אהבה או שאין אהבה
אַת זוכרת?
הדמעות לא ירגיעו אותך כעת
אבל יש נחמה אחרת
אַת קיבלת את כל מה שיכולתי לתת
ברגע אחד של חסד
את נתת וקיבלת והכול מתאים
רק שלום אחרון וללכת
אַת לַצחוק למחול לְשירים חדשים
ואני לשתיקת-פרך
אז לכתך לשלום הוֹ-אהובתי
שסיחררת את זיכרונותיי
והייתי לפתע צעיר מיכולתי
אבל רגע אחד ודי
לא עוד-חיבוק לא עוד-נשיקה
לא יד-ביד לתהום
רק מבט חטוף ושלום קצר
את הייתר נשאיר לדמיון -