יושבת וחושבת
ולא מבינה,
איך אפשר להפלות ובמשורה
לתת רחמים ואהבה.
איך אפשר שיהיה אכפת,
מסבל אשה מוכה ולהבדיל חיית מעבדה,
ולטעון לרצון לעזור באותה הנשימה,
לבעל חיים אחר-האדם, לרפא מחלה.
ישנם פעילים חברתיים,
מתנדבי קהילה וסביבה,
פעילי זכויות בעלי חיים,
הנאבקים בחוסר הצדק ואי אכיפה.
לעומתם ישנם שלעשות מגדילים,
ועסוקים בעיקר בביקורת על הפעילים,
את חלקם הם מכנים "קיצונים",
ממליצים להם לעסוק בדברים "החשובים",
כלומר לעזור לפי קריטריונים שונים.
ואנשי המדע ותעשיית הניסויים,
שמרצון לעזור לאדם בפתרון התחלואים,
עסוקים בחריצות, לילות כימים,
בגרימת סבל ליצורים חסרי ישע אחרים.
אז עם כל הכבוד אני לא מבינה,
את המצקצקים בלשונם,
והעוסקים בגרימת כאב לאחר, ולו היא חיה,
מפני שבעיני כשלטובה, למען האחר, פועלים,
זה תמיד ראוי לציון ושבחים.
ולגבי אלה שבגרימת כאב עסוקים,
את החמלה מחלקים לפי קריטריונים קרים,
כנראה שלראות ולחוש באמת אינם יכולים,
ואינני מתפלאה, אך אינני מבינה איך כך חיים.
