פיצוץ נוסף, מתרגשים פחות,
מה יש כבר לראות, תמיד אותן התמונות,
בעזה נהרגו יותר, למי אכפת? מי סופר?
ייאוש עמוק, אדישות והשלמה,
לא צופים שינוי, אין מקום לתקווה.
להיות ישראלי זה לא כבוד עולמי,
נוסעים לחו"ל המון, אך מסתירים את הדרכון.
ובארץ, להסתגר בין הגדרות יותר קל מלנפץ מסגרות,
אך גם לבעיות מבית אין פתרונות.
כל אחד לעצמו, מגן על עינינו,
כולם שובתים, אבל לא כולם עובדים.
המיאון העליון מרוויח המון,
אך הוא גם משלם את עיקר החשבון,
אם כולם יהיו שווים, מי ישלם מיסים?
מספר העניים מותנה במספר העשירים,
בשנות השישים, למי שהיתה טלוויזיה ומכונית,
היה נחשב לאדם אמיד,
היום אותו אדם נחשב אביון,
כיון שהשכן שלו מרוויח המון.
פעם היהודים היו חכמים,
היום ילדיהם אף את הנקרא לא מבינים.
סמים וסכינים בכל כיתה מצויים,
ואני חשבתי שזה קורה רק לעמים אחרים.
ונבחרי העם היושבים בראש הגבעה,
מהם לא תבוא לנו תקומה,
על כיסאם וממונם הם בקנאה שומרים,
ולנו נשאר רק אלוהים,
שלא ביקר בארץ כבר אלפי שנים.