האויב הגדול לבני האדם,
הם לא אריות או כרישים בים,
האדם עצמו, הינו הגדול באויביו,
ולא ניתן כמובן לברוח מפניו.
האדם הוא צמא-דם ופעולה,
שכל חייו מחפש עילה למלחמה,
בהפסקות הוא רב עם משפחתו ושכניו,
ובהעדרם הוא אוכל את עצמו וקרביו.
על-מנת לשרוד לאורך שנים,
דואגים החיות לבת זוגם ולצאצאים,
לעומתם בני באדם הנאורים,
מכים את נשותיהם ומתעללים בילדים.
האדם משפר ומטפח את ביתו,
ובמקביל הוא הורס בשיטתיות את עולמו.
האוויר, המים והאדמה הופכים למזבלה,
שתהפוך לבית קברות לאנושות כולה.
האדם הוא פאר היצירה,
הוא שולט בכל החי על פני האדמה,
אבל סופו שהוא עצמו יכחיד את מינו,
ובעתיד אלוהים כבר לא יברא אותו.