דמך הרגוב מפעם בעורקי.
על שדותייך עלה הכרת.
ועיר זעומה שוב ניעורה אל דווי,
זיכרך בליבי ייחרת.
ציפורי מלחמה נישאות באוויר
ואני מבקש אך שלום.
עוד מילות אהבה לי רבות להכביר.
אין עירי עוד כתמול ושלשום.
זעקה אדירה מתפרצת מלב:
"תקוותי מושבות שוב ריקם"!
וגשר חיים הרעוע כל-כך,
סוגר באחת על עולם.
כולם מספיקים לעבור בעדו,
בשניה, והגשר - נשבר!
אין לי חפץ בהם. אשאר נערה,
לחונן עפרך המיוסר.