מול הקבר פתוח עם ראש מכופף,
עומד בלי לנוע בעצב מוקף.
דמעות משמיים בקבר מכים,
ראה! - גם עליך בוכים מלאכים.
בין ים של פרחים וזרים, שלרוב,
אספו חברים, שלא חדלו לאהוב
וגם אם גיא-מוות בינינו מפריד,
זיכרונות משמרים את פניך - ידיד.
הלכת צעיר, אך ציור נשמתך
במכחול של צייר ממשיכים ידידך.
כשהלכת, פתחת את פצע השכול,
אשר מכאב להגליד לא יכול.
ובערב כזה, כשזוכרים גם אותך,
מבקשים ובוכים על עילוי נשמתך,
מבקשים סליחתך, שבכך שנפלת
את חיי אחרים מהמוות הצלת
ובכך שהלכת מכאן לתמיד,
ברוך זיכרונך בנפשנו - ידיד.