רְאִי אַרְצִי מוֹלַדְתִּי
רְאִי אֶת בָּנַיִךְ הָאוֹבְדִים
אָשֵׁר שָׁבִים מִכּל קָצוֹת תֶּבֶל
וּבָךְ תּוֹלִים אֶת עֵינֵיהֶם בְּעֶרְגָּה
כִּי לָךְ קִוּוּ וְעָלַיִךְ חָלְמוּ
אָמְנָם קָשִׁים הֵם חֶבְלֵי הַקְּלִיטָה
אַךְ לְעֻומַּת חֶבְלֵי לֵידָה קַלִּים הֵם
אַתְּ אֶרֶץ חֲלוֹמוֹתַי
אַתְּ הָאֲוִיר אָשֵׁר בְּרֵאוֹתַי
אוֹתָךְ הִרְגַּשְׁתִּי עָל פָּנַי
וְנָשָׂאתָ אוֹתִי כְּשִׁיר עָל שְׂפָתִי
לָךְ אֳנִי חָב אֶת חֶבְלֵי לְדָתִי
וְאִיתָּךְ גָּדַלְתִּי לְאוֹרְךָ כּל דַּרְכִּי
בָּךְ מָצָאתִי נִחוּמִים
וְלָךְ עָרַגְתִּי בְּכל לִבִּי
הֵן אַתְּ מִנִּפְלָאוֹת הָאֱלהִים
וְאַהֲבָתִי לָךְ גּוֹבֶלֶת בַּשְּׁחָקִים
בְּכל חֲלוֹמוֹתַי אוֹתָךְ דִּמְיַנְתִּי
וּבְכל חַגַּיִךְ אִיתָּךְ שַׂשְׂתִּי
אֵין גְּבוּל לְיָפְיְךָ
הוֹד וְהָדָר מַרְאַיִךְ, מִשְׁתַּוֶּה לָאַגָּדוֹת.
לָכֶן אַרְצִי חֶמְדָּתִי, הִינָּךְ אֶרֶץ חֲלוֹמוֹתַי.