במקרים רבים ייזכר תובע, מאוחר מדיי, כי ברצונו למצות זכויותיו באמצעות הערכאות. החוק קובע תקופת התיישנות שעם סיומה לא ניתן יהיה עוד להגיש תביעה - גם אם ברור הוא, על פניו, כי הדין והצדק לימין התובע.
לשון סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, קובעת כי תקופת ההתיישנות של התביעה שאינה במקרקעין היא 7 שנים. מירוץ ההתיישנות מתחיל "ביום שבו נולדה עילת התביעה" [סעיף 6 לחוק]. עם זאת, מוסיף החוק וקובע בסעיף 8, כי
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה"
(ההדגשה שלי; ת.ר.).
בנוגע לכך, קבעו בתי המשפט [ע"א 4114/96 אביגדור המאירי נ' הכשרת הישוב, פ"ד נב(1) 857], כי
"מושא הגילוי לפי סעיף 8 לחוק הוא 'העובדות המהוות את עילת התובענה' דהיינו כי הגילוי שיש בו להשעות את מירוץ ההתיישנות נוגע
לעובדות המשכללות את עילת התובענה, כשעילת התובענה היא נזק... מותנה שיכלול העילה בקיומו של נזק ובקשר סיבתי בינו לבין המעשה או המחדל. סעיף 8 לחוק כולל, אם כן, גם גילוי מאוחר של יסוד הקשר הסיבתי...
"יסוד הזיקה הסיבתית שונה מיתר יסודות העוולה (יסוד הנזק ויסוד המעשה או המחדל) בכך שהוא נעדר ביטוי פיזי-מוחשי. הזיקה הסיבתית נקבעת בתהליך מחשבתי, הכולל, בין היתר הערכות נתונים רפואיים מדעיים. המבחן לגילוי יסוד הזיקה הסיבתית הוא גילוי בסיס לסברה הקושרת בין הנזק לבין האירוע. ככל שמדובר בנזק גוף שאינו מתגלה מיד לאחר המעשה או המחדל, מתבטא גילוי הזיקה הסיבתית בגילוי רפואי-מדעי לקשר שבין הנזק הגופני בין המעשה או המחדל. אם כי איבחון המחלה אינו תנאי הכרחי או מספיק לגילוי הזיקה הסיבתית. ייתכנו מקרים בהם ישנה אבחנה של המחלה, אולם טרם קבע המדע קשר בין המעשה או המחדל של המזיק (כגון במיקרוטראומה), וקיימות דעות מדעיות שונות בנושא...
"...כשם שניצני נזק מספקים על-פי ההלכה את הדרישה לגילוי יסוד 'הנזק', ובלבד שאינם בבחינת מה בכך, כך די לעניין הזיקה הסיבתית כי התגלה לתובע 'קצה חוט' הקושר מבחינה מדעית-רפואית בין המעשה או המחדל של המזיק לבין הנזק המאוחר"
(ההדגשות שלי; ת.ר.).
עם זאת, מציב החוק קושי (אם לא סתירה פנימית של ממש) משקובע הוא, בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, גם כי כאשר עילת התביעה היא עוולה שהנזק הוא אחד ממרכיביה יחל מירוץ ההתיישנות ב"יום שבו נתגלה הנזק", אך במקרה זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. בתי המשפט, כמו גם הספרות המקצועית, דנו רבות ביחס בין שני החיקוקים הסותרים ובשאלה האם גוברת הגבלת תקופת ההתיישנות לעשר שנים בכל מקרה או שמה זו כפופה להיווצרות יסוד הידיעה.
נקבע [ע"א 244/81 פתאל נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח (3) 673, 682] לעניין זה, כי פקודת הנזיקין אינה קובעת תקופת התיישנות עצמאית, במנותק מחוק ההתיישנות. כל מטרתה אינה אלא להציב מחסום אחרון להתיישנותן של תביעות במקרים שבהם התגלה הנזק לאחר התרחשותו, כך שאף אם התובע פעל בזהירות סבירה והוקנתה לו הזכות מכוח חוק ההתיישנות להגיש את תביעתו לאחר תום שבע שנות ההתיישנות, עדיין אין בידו להגישה משחלפו עשר שנים מיום האירוע נשוא התביעה [ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122, 130; ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת, פ"ד מ(1) 528, 531; ע"א 2509/98 גיל נ' קופ"ח של ההסתדרות, פ"ד נד(2) 38, 48].
הפסיקה והספרות דנו [ע"א 34/95 גבעון נ' ברמה, פ"ד נ(4) 462, 468; ע"א 4114/96 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נב(1) 857, 864 וראו גם י' גלעד "התיישנות בנזיקין ומחלות סמויות" משפטים יד (תשמ"ה) 500; י' גלעד "התיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק" משפטים יט (תש"ן) 81, 369] רבות והתחבטו בשאלה אילו מהחיקוקים גובר על רעהו.
נקבע [ע"א 4954/94 מינהל מקרקעי ישראל נ' בנימין מזרחי, פ"ד נא(1) 559, 572], כי חוק ההתיישנות לא בא "להיטיב את מצבו של התובע, שנזקו נתגלה לו באיחור", וכי תנאי סף להפעלתו הוא כי
"אם הנזק מתגלה באיחור, עשוי האיחור להצדיק דחיית מועד תחילת ההתיישנות. בשאלה אימתי קיים הצדק לכך יש להכריע לפי... חוק ההתיישנות" [ע"א 148/89 שיכון עובדים נ' עזבון בליבאום, פ"ד מט(5) 485, 508].
הגישה הרווחת [ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 868; ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(3) 455], אשר הפכה לבסוף להלכה המחייבת [ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב, פ"ד נד(2) 535, 547], קבעה כי ההסדר הקבוע בפקודת הנזיקין
"...קובע כלל השעיה מיוחד של ההתיישנות לגבי גילוי מאוחר של נזק בעילות נזיקין. הוא איננו חל על גילוי מאוחר של יסודות אחרים של עילת התביעה".
לפיכך, ההלכה הרווחת היום, היא כי תחולת ההוראה הקבועה בפקודת הנזיקין
אינה פרושה על רכיב הרשלנות שבעוולה, וממילא אין לחסום את עילת התביעה של התובע רק מן הטעם כי חלפו למעלה מעשר שנים מיום ביצוע העוולה [ת.א. 7677/03 (שלום-י-ם) יהודית יורב נ' מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה, פסק דינו של השופט רם וינוגרד מיום 30.3.04].
במקרה שהיה [ע"א 2726/02 (מחוזי-ת"א) מדינת ישראל, הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עמיאל טובה, פסק דינה של השופטת שרה דותן מיום 31.3.04], קבע בית המשפט כי
"למרות שהמערער חש בסימפטומים של המחלה סמוך לאחר התאונה ואף ציין בהזדמנויות שונות שהתופעות החלו סמוך לאחר התאונה, את אמת המידה בקביעת דרגת הוודאות המספקת לצורך הגשת תביעה יש לגזור
מדרגת הוודאות המספיקה להוכחת התביעה ושאת הדיבור 'נודעו לתובע' יש לפרש כידיעה שאיננה משוללת הגיון פנימי ושיש לה
אחיזה מינימלית במציאות, שאם לא כן נמצא מעודדים הגשת תביעות שבסיסן העובדתי רעוע מחשש התיישנות... חשדות וסברות אין בהם כדי לבסס את יסוד הידיעה ודרגת 'הידיעה' העולה מהן אין לה אחיזה מספקת במציאות אשר הצדיקה הגשת תביעה באותו שלב" (ההדגשות שלי; ת.ר.)".
במקרה נוסף [ע"א 690/90 רוז'נסקי שרה נ' ארגון מובילי לוד (העולה), פ"ד מה(5) 365], נדחתה תביעה מחמת התיישנות, בין היתר, בשל הימנעות התובעת מבדיקת המצב העובדתי והמשפטי. שם נקבע כי כשם שהשכילה התובעת לברר את העובדות עובר להגשת התביעה יכולה וחייבת היתה, לעשות מאמץ לברר את העובדות מיד לאחר פטירת בעלה.
כדאי לזכור, שחיקוקים מסוימים קובעים תקופות התיישנות שונות מאלה הקבועות בחוק ההתיישנות ובפקודת הנזיקין. כך למשל, לפי חוק האחריות למוצרים פגומים [סעיף 6 חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980], תהא תקופת ההתיישנות בת שלוש שנים ולא תוגש תובענה לפיו אלא תוך עשר שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן; גם חוק חוזה הביטוח [סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981] קובע תקופת התיישנות בת שלוש שנים ממועד קרות מקרה הביטוח אם כי בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת [סעיף 70 לחוק] כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח; חוק הגנת השכר [סעיף 17א לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958] קובע, מאידך, כי הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית הדין תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם.
________________
המחבר הינו עו"ד, חבר ועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי הדין.
תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.