אתם לא תדעו את דרכנו האחרונה.
אתם לא הלכתם בה.
אתם לא תזכרו את יומנו האחרון.
אתם לא חייתם אותו.
אתם חיים
אתם נושמים את האוויר שפרץ מראותנו בפעם האחרונה.
אתם נושמים את האוויר שנקרע מציפורנינו. את האוויר הריק
שמילא את כל העולם
ריק ורחוק ומשחיר. רחוק בעינינו היוצאות מארובותיהן
אל רגע חיים אחרון. ריק.
אתם ראיתם. אתם נשמתם
אתם נושמים.
אתם ראיתם את משאלתנו האחרונה
הנחנקת
לחיות... לחיות...
אתם הבטחתם
על ערמות בשר-אדם. בעשן החורך ובדם. בערפילי-מוות מצחינים:
אתם הבטחתם לחיות אותנו.
אתם הבטחתם לנשום את זכרנו.
אתם הבטחתם לשאת את פנינו אל העולם
כדי שלעולם לא יוכל להסב את עיניו
אתם הבטחתם לשאת את ידכם על לבנו
כדי שלעולם לא יוכל לאטום את אוזניו.
אתם חיים. היכן אתם.
ידכם זרה
פניכם אינם פנים.
אתם איבדתם את דמותנו.
אתם שכחתם היכן נפרדנו.
אתם שכחתם לאן צעדנו.
אתם קברתם את מותנו.
אתם דורכים על משאלתנו האחרונה.
אתם מתבוססים בדמנו. אתם. אתם.
אתם הבטחתם.
___________________________________
נכתב ביום השנה העשרים לניצחון על גרמניה הנאצית בהשראת הפרטיזנית מרים דוידוביץ לבית אהרונובסקי ז"ל, שרוב בני משפחתה ניספו במחנות ההשמדה.
