והארבה היגיע, הדברים קצת יגעים,
אך בגדול כל בני-אנוש תקועים,
במעט רסס נפזר חגב סורר,
רק מה, שרויים חיינו בעסק-ביש צורר,
מלאך המוות עם חרמשו קצת מזורר
ומייד החשק לחיים לו מתעורר -
אך לחש-כחש הבשר קצת מצמרר.
אז לפחות ננסה שיד-מחמד לא תיגדם,
שאיזה רגל לה לא תיקטם,
שמוחנו שפי לא יותז,
שאף אשך ממרבצו שם לא יוזז
שדם רותח בבעבוע לא יוקז
שעין לה לא תשפך -
וכך, עלי-יקום נוסיף קצת לגחך -
בשביל שהתליין אותנו יברך.
בשעת מישמוש צוואר מהיר,
הגוף בוהק, מלוא בריאות מגיר,
רק כבד משמן הוא הישבן,
מהדק החבל סביב פנים עוטי לבן,
והלשון לה תשתרבב -
עולם כמנהגו עדיין מסתובב.