בין חיבוקי האהבות
מתוך עשן ולהבות,
שבין אין ספור תשוקות רמות,
חמה פרצה כל החומות.
היא כמו תינוקת קטנטנה,
ידיה לעולם מפנה.
בחיוכה קרני האור,
הציפורים שרים לה דרור.
זורחת היא בכל פינה
ומתחבאת בעננה,
ממשחקיה שובבים
עולם יפה - מלא צבעים.
מאוהביה הרבים
בזמר לשבחה מרבים.
וכשהיום סוף סוף נגמר
ושאלות יש על מחר,
רקיע באדום תצבע,
כדי למצוא בו אהבה.
בשקיעתה פלטה בעונג קרן אור האחרון,
כמו נשיקה לוהטת, כמו שיכרון.
אל תדאגי יקירתי ואל תאמרי נואש,
מחר היא שוב תופיע מתוח השחר החדש.