כשהצירים בשיאם והפתיחה
היא חמש אצבעות ואני
כורעת להביא
שיר לעולם
אני חשה פתאום בכול חושַי
שאני אמו ואביו
ואני יודעת
שאחריות גדולה
מוטלת עלינו לגורלו
שייקח זמן רב עד שיעמוד
ברשות עצמו
שעלי להיניקו
לנקותו לחתלו
לדאוג לחומו לחסנו
נגד פגעי הטבע
החי והצומח והדומם
ומה שביניהם
ומעל כולם
טבע האדם
שהוא מסובך ומסבך
יותר מכל
דבר אחר
מפני שהוא היה
והוא הווה והוא יהיה
לעולם
בלתי-מושלם
מפני שאינו יודע
זאת באמת
מפני שאינו יכול
להפנים זאת
מפני שאינו יכול
להכיל זאת
מפני שהוא קטן מדי
גם בשיא גודלו
גם בשיא גדולתו
גם בהיותו מנופח ומרומם
ומתנשא ומתהדר
ומתעלה ומושם
שופט עליון -
כשהצירים בשיאם והפתיחה
היא חמש אצבעות ואני הקטנה
כורעת ומביאה אֶת שיר
והינה הראש הגוף הרגליים
והינה שיר
ואני שומעת את הצעקה הראשונה
ואני מריחה כל מילה
ואני טועמת כל מילה
ואני ממששת כל מילה
לפני הניתוק