הכלבים נבחו מוצרי חשמל.
והחבל ניגן בפסנתר כל העת.
שאלתי מה אני עושה כאן בכלל?
האם אני חי? התברר - אני מת.
הגובה הרקיע שחקים כלפי מטה,
מוסר ההשכל נשמט מהאגדה.
הדמיון העצים ושתה בטטה
והתום, התחזק לו עם הבגידה.
בעזרת השם בעזרת השם
אני הנביא, ולכן - האשם.
למה המים עפים באויר
ויש להם ריח של עגל קשמיר?
אני לא מבין את המשמעות:
החבל תלה את עצמו כדי למות?
כולם מאמינים בדבר לא קיים.
אני לא! כי בעצם אנל'א בעולם.
השיר הזה הינו שיר סוריאליסטי
שלעולם לא יובן באופן סטטיסטי.
אולי מישהו יעשה עליו עבודת מחקר
בחוג לספרות בפרויקט הגמר.
ואנא, אל תבינו אותי לא כהלכה
אם איזו מטאפורה כאן נמרחה.
הולך אנוכי לתלות הכביסה.
אם אשובה, אציל את הדף מגריסה...
המחיר מופקע באופן סביר
שאין כל בעיה לכתוב זבל בעיר.
אני לא אשם. האשמה היא בעט!
הוא איבד כל כיוון. בלי שליטה הוא רוטט.
אז תגידו לו שהזמן - נעצר
הדמיון - לא תופס,
והדף - נגמר.