יש לי נמלה וקוראים לה חנה.
חנה לא סובלת עכבישים.
פעם ביומיים אני בא לרעננה,
ואנחנו שמה נפגשים.
חנה זאת'י יש לה שש רגליים.
היא איתן עוברת, בכביש, בחול,
ואני מסכן. לי בקושי שתיים,
ולטפס על קיר, אני לא יכול.
חנה יש לה קן שאיני נכנס בו.
זה מפני שקצת יותר מדי אני גדול.
אבל כשחם היא לשם נכנסת,
ויוצאת שכבר לא שורף החול.
יש לי חלילים ואני מנגן לה
כל מיני שירים שאני אוהב.
והיא אז יוצאת במחול מחניים,
ותמיד שורפת לי את הלב.
אנו מדברים רק בטלפתיה.
היא כבר מבינה סימנים קטנים.
יש לנו הרבה זמן להיות ביחד.
והיא כל-כך מתוקה! אני בעננים!