גרגרי אדמה על צוואר סבתי הטבוחה
גרגרי אדמה מאדמת אירופה
על צוואר סבתי כאבני חן יקרות
גרגרי עפר וצוואר סבתי היפה,
היפה בנשות תבל.
יהודיה שחוטה
נרקבת,
מדשנת את אדמת אירופה.
גרגרים שהיו לאוצר,
מגדלים מרוב דשן-עפר סבתי
עשב רב באדמת אירופה.
אוכל לצאן
צאן שילכו לטבח
להאכיל את השוחט
את ילדיו וילדי ילדיו
שיגדלו ויתחזקו ויחזיקו היטב בסכין
לשחוט ולטבוח את מה שנותר
לשחות ולטבוח אותי.
ואני מחזיקה בידי גרגרי חול
אגרופי קמוץ ואוצר של חול בו,
גרגרי חול אדמת מולדתי.
גרגרי חול כעדי לצווארי,
נזם באפי
וברקת לכתרי
וראשי סחרחר מדיברי חנופה
ורגלי מאבדות אחיזה בקרקע
קרקע מולדתי.
אלפי גרגרי חול
גרגרי חול לגופי,
גרגרי חול לנשמתי,
גרגרי חול לידי הקמוצות,
גרגרי חול מנצנצים כיהלומים בשערי המקורזל
גרגרי חול לילדי,
גרגרי חול לנכדי,
גרגרי חול כך הובטח לי,לניני ניני נכדי
אך דברי החנופה מסנוורים
ומתק שפתיים ממיס
והזיעה נוטפת
והשמש מכה בראשי
הלב דופק
היד נחלשת
בואה אלי, אני קוראת לסכין המושטת
ידי נפתחות,
רגלי מרחפות
שומטת אני מידי
גרגרים,
גרגרים
גרגרים של חול
גרגרים, אבנים טובות
לצווארי השחוט
גרגרים של חול
גרגרים שלי
אדומים הם סביב צווארי
להניח את ראשי לחלום
להניח את ראשי
על גרגר של חלום
בואה אלי,
להגשים הבטחה
גרגר שלי לראש סבי,
גרגר שלי לצוואר סבתי
גרגר שלי לאבי ולאימי,
ולי ולילדי
גרגר שלי
גרגר של אלוה
אבן יקרה,
גרגר שלי,
מצבה.
_______________
יונה לוי גרוסמן
[קישור]
מתוך ספרי "האהבה היא אי-שפיות" בהוצאת ספריית הפועלים