אֵינֶנִי חוֹזֶרֶת לִרְחוֹבוֹת פּוֹלִין וּמְקוֹנֶנֶת
עַל הָרְכוּשׁ שֶׁפַּעַם הָיָה בִּרְשׁוּת סָבִי וְסָבָתִי.
אֲנִי מְקוֹנֶנֶת עַל שֶׁכָּל יַלְדוּתִי
הִתְוַדְתָה אִמִּי לְפָנַי
וּמָנִיתִי בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹתַי אֶת כְּאֵבָה בְּמִלִּים:
"אִמָּא, אַבָּא, שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, שְׁלֹשָׁה אַחִים"
מִשְׁפַּחְתָהּ כֻּלָּהּ שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְהַכִּיר,
אֶלָּא מִן הַנִּסְפִּים.