דני דנקנר שימש בשנים 2004-2002, במקביל לתפקידו כסגן יו"ר בנק הפועלים, גם כיו"ר משותף של חברת תעשיות מלח שהייתה אז בשליטת משפחתו (ומאז נמכרה לשרי אריסון). לטענת המדינה בכתב האישום בפרשת הולילנד, הוא שילם באמצעות ש"ד ומאיר רבין שוחד של 1.1 מיליון שקל על-מנת לקדם את הפשרת קרקעות תעשיות מלח בעתלית ואילת לצורכי בנייה. על-פי הנטען, 45,000 שקל מסכום זה הגיעו ליעקב אפרתי, שהיה אז מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. דנקנר מכחיש את ההאשמות.

שמו של דני דנקנר נקשר גם לפרשת הולילנד, וזאת מתוקף תפקידו כסגן יו"ר בנק הפועלים בתחילת שנות ה-2000. לטענת המדינה בכתב האישום בפרשת הולילנד, דנקנר התערב והסדיר את חובו של אורי שטרית לבנק הספנות, שהיה בשליטת בנק הפועלים, תוך שהוא מביא להפחתתו מ-2.5 מיליון שקל ל-105,000 דולר. התערבות זו, טוענת המדינה, נעשתה לבקשתם של ש"ד ומאיר רבין.

דני דנקנר הוא הנאשם העיקרי בפרשה שטילטלה את בנק הפועלים. שימש עד דצמבר 2009 בתפקיד יושב-ראש הבנק. נאלץ לפרוש בלחצו של בנק ישראל. בדיווח הרשמי שתואם בין דנקנר לבין נגיד בנק ישראל נאמר כי הפרישה נובעת חילוקי דיעות, ולא מחמת ליקויים בטוהר מידות. חקירת המשטרה החלה בעקבות מידע, לפיו "סידר" דנקנר לעצמו ולמקורבים באופן בלתי תקין אשראי בהיקפים גדולים. כמו-כן עלה חשד לפיו הוא נהנה מפיצוי כספי ששילם בנק הפועלים בעסקת רכישת הבנק הטורקי פוזיטיף, בלא שדיווח על היותו בעל עניין בעסקת הרכישה. הפרקליטות החליטה על הגשת כתב אישום נגדו בפרשה זו.

דני דנקנר. כיהן כמנכ"ל חברת אריסון השקעות ובתפקיד יושב-ראש בנק הפועלים. נעצר ביום 21.40.10 בחשד למתן שוחד ליעקב אפרתי. חקירתו בוצעה במסגרת החקירה בפרשת הולילנד. מאוחר יותר הוגש נגדו כתב אישום, שבו נטען: בתקופת כהונתו של אפרתי כמנהל מינהל מקרקעי ישראל, הוא קיבל שוחד מדנקנר. בתמורה פעל יחד עם אהוד אולמרט, שכיהן כיו"ר המינהל, להפשרת קרקעות תעשיות מלח באזורים עתלית ואילת (כ-2000 דונם) - מחקלאות לבנייה. הפשרת הקרקעות איפשרה שיעבודן על-ידי דנקנר לטובת קבלת מימון מבנק לאומי לרכישת חלק ממניות בנק הפועלים. דנקנר מכחיש את ההאשמות נגדו. מחמת החקירות נגדו נאלץ להתפטר מתפקידיו בקבוצת אריסון ובבנק הפועלים בפרט.