|
היה סופר, עיתונאי, דיפלומט וחבר הפרלמנט הבריטי ועל אף שלא היה יהודי יש המגדירים אותו כ"חובב ציון" אוהב ארץ ישראל. הוא הרבה לטייל בארץ וכתב אודותיה .
הוא נולד נולד בשנת 1829 בקייפטאון בדרום אפריקה, למשפחה מיוחסת ממוצא סקוטי. אביו, אנתוני אוליפנט, היה משפטן ואמו קתרין מריה הייתה אוונגליסטית אדוקה. נעוריו עברו בסרי לנקה (ציילון דאז) לשם עברה משפחתו בעקבות מינוי אביו לפרקליט המדינה ואחר כך לשופט מטעם ממשלת הוד מלכותה, אוליפנט נשלח על-ידי משפחתו ללמוד משפטים באנגליה כאביו המשפטן אולם בחר לפנות לתחום העיתונות. בהמשך הצטרף לשירות החוץ הבריטי ושימש עוזרו האישי של המושל הכללי של קנדה, הלורד אלגין, בשנת 1865 נבחר כחבר פרלמנט הבריטי וב-1867 הצטרף לכת נוצרית מיסטית בשם "אחוות החיים החדשים" ושהה בקומונה בארצות הברית. בשהותו בפריז הכיר את אליס לה-סטריינג', בת למשפחה אנגלית עשירה שהייתה צעירה ממנו ב-18 שנה, והשניים נישאו ביוני 1872.
אוליפנט ביקר באימפריה העות'מאנית. את רשמיו מהביקור ומנופי הארץ תיאר בספרו "ארץ הגלעד" שיצא לאור בשנת 1880. אוליפנט ככל הנראה נשבה בקסמה של ארץ ישראל ובשנת 1882 עובר להתגורר בה קבע עם רעייתו אליס . הוא רכש במושבה הגרמנית בחיפה בית טמפלרי אף שלא השתייך לעדת הטמפלרים -זהו הבית שמכונה כיום "בית אוליפנט". בחודשי הקיץ נהג להתגורר בכפרי הדרוזים שבכרמל, בשנת 1884 בנה בית בדלית אל כרמל. הוא קשר קשרים עם אנשי העדה, עסק בכתיבת ספריו וכתב אף סדרת מאמרים לעיתונים "ניו-יורק סאן" וכן לעיתון "ג'ואיש כרוניקל" בלונדון. מי ששימש לו כמזכיר אישי היה המשורר נפתלי הרץ אימבר, שכאמור אף התגורר בביתו. אוליפנט היה מעורב בהתיישבות הציונית בארץ ויש הטוענים כי היה שותף ומעורב ברכישת הקרקע בגבעת זמרין, עבור עולי רומניה שלימים תיקרא זכרון יעקב.
אוליפנט הרבה כאמור לסייר בארץ ישראל. את רשמיו והמלצותיו מסיוריו בארץ תיעד בספר "חיפה כתבות מארץ ישראל 1885-1882 ", בו כינס מבחר כתבותיו שנכתבו לעיתון "ניו-יורק סאן". הספר כולל מידע על תושבי הארץ על המנהגים והדתות, תיאור מקומות אתרי טבע ואתרים ארכאולוגים ומלווה בציורים ותשריטים מאוד מפורטים המתארים בדיוק רב כיצד נראו המקומות בהם סייר.
בדצמבר 1885 נסע אוליפנט לבקר בכנרת וחלה בקדחת. לאחר מות אשתו אליס ב-1886 נסע אוליפנט לארצות הברית ולאנגליה. הוא חלה בדלקת ריאות ונפטר בלונדון בשנת 1988. בין המשתתפים המעטים בהלוויתו היה מזכירו האישי נפתלי הרץ אימבר. אימבר כתב מאוחר יותר מאמר הספד לאוליפנט בג'ואיש סטנדרט" וב"חבצלת. |