הוא בוגד
תגובה לתגובות 'האקדח המעשן'
אני שמחה להימנות עם מחנה הטיפשים (כפי שהואשמתי בתגוביות) של בית המשפט המחוזי בארץ, שדן את דמניוק למוות, של בית המשפט הגרמני ושל פרקליטות ארה"ב ששללה פה אחד את אזרחותו של הפושע הנאצי (שערעורו נדחה על-ידי בית המשפט העליון), כמו גם של עשרות עדים שזיהו אותו כאיבן האיום, השומר מטרבלינקה שהוציא להורג עשרות אלפי יהודים.
יש לזכור שגם בית המשפט העליון זיכה את דמניוק מחמת הספק בלבד, ואף הוא קבע כי בכל מקרה האיש סייע לנאצים. אז עם כל הכבוד ללהט הימני של עו"ד
יורם שפטל, שמחנה הימין (שיש לי הזכות להימנות עימו) נשבה בקיסמו, אסור לתת לעוּבדות ההיסטוריות לבלבל את אף אחד. יש לקבוע חד-משמעית: שפטל בגד בעמו כשייצג בעבור בצע כסף את הפושע הנאצי, וראוי להוקעה לאומית.
הדוח והגזר
יש להצטער על נתוני העוני בישראל, כפי שעולה מהדוּח שפורסם לאחרונה על-ידי הביטוח הלאומי. ועם זאת, דומני ראוי להעיר שתי הערות.
ראשית, קו העוני אינו בהכרח זהה עם עוני ועם רעב. מדובר בנתון יחסי לשכר הממוצע במשק.
שנית, רמת החיים, המושפעת מחברת השפע המערבית, השתנתה בימינו ללא הכר לעומת הדורות הקודמים. בעבר עוני פירושו היה רעב לפת לחם. לעומת זאת העוני המודרני, גם כששני בני הזוג עובדים, מתורגם במידה רבה להעדר די חוגים לילדים בבית הספר, בגדים ומוצרים (כגון טלפון נייד) לא ממותגים ואי צריכת מותרות.
בהכללה גסה ניתן לומר כי העניים של היום הם העשירים של פעם. רבים מהם זקוקים להדרכה לניהול כלכלה נבונה, וכיצד לגמור את החודש במסגרת השכר הנתון. ואולי בכך יש נקודת נחמה.
הסמארטפון כמשל
כאילו לא די בדוּחַ העוני האוביקטיבי של הביטוח הלאומי, המבשר על ירידה במגמת העוני, ובדוח האלטרנטיבי של ארגון לתת, המנפח את נתוני העוני על-פי מספר הפניות לארגון, שנוסף לנו זה עתה הדוח של המועצה הלאומית ל
שלום הילד על שיעור הילדים העניים בישראל.
אז ככה: לפי הדוח שליש מילדי ישראל עניים (דומני מדובר בנתון יציב משנת 2014). אלא שוב, כמו בדוח העוני של הביטוח הלאומי, אין מדובר במספרים מוחלטים, אלא בנתון יחסי לשכר הממוצע במשק.
המשתמע מכך, שאין מדובר בעוני אמיתי. ואולי כדי לאַמת זאת, פורסם גם של-83%(!) מהילדים - רוב מוחץ - (ובכללם לאלו הכלולים בסטטיסטיקת העוני) יש סמארטפון. והמכשיר כמשל. תחשבו על זה שכל ילדי המשפחה כבר מגיל רך, ביחד עם הוריהם, מצויידים במכשיר. מדד שאינו בדיוק מעיד על עוני, אלא על מותרות.
אל תהיו כחלונים
על-פי נתוני למ"ס, שפורסמו לאחרונה, מחירי הדירות זינקו בשנת 2016 ב-8%. אז מה אם שר האוצר,
משה כחלון, הבטיח להתפטר אם הדירות לא יוזלו? מה אתם לא יודעים שפוליטיקאים, כמיטב המסורת, מבטיחים, אבל לא מבטיחים לקיים? כחלון הגדיל לעשות כשהכחיש את ההבטחה, אך את המוקלט, שר נכבד, אי-אפשר להכחיש. נכון שקשה לוותר על התפקיד הנחשק, אך ההכחשה רק מורידה את רמת האמינות שלו בעיני הציבור.
אומנם ההצלחה של כחלון בהוזלת תעריפי התקשורת בעקבות הכנסת תחרות לענף (צעד שנסלל למעשה על-ידי קודמו השר
אריאל אטיאס מ
ש"ס) סינוורה אותו, אך פרויקט הוזלת הדיור הוא הרבה יותר מורכב וקשה מענף הפלאפוניה, ולא די בכמה עלי תאנה דוגמת 'מחיר למשתכן' ומיסוי דירה שלישית. המסקנה - אל תהיו כחלונים, וראוי שהשר יפנה מקומו למומחים ממנו שיצליחו לחולל את המהפכה המיוחלת בנושא.
שרדן פוליטי
דומה שבעלי עניין, המעוניינים להפיל את נתניהו, מנפחים מאוד את פרשת נוני -ביבי. גם אם במישור הציבורי נראה שיש פגם מוסרי-אתי בסוגיה המדוברת של הון - שלטון - עיתון, ובניסיון של ראש הממשלה להתערב בתוכני העיתון ידיעות, תמורת צמצום הביביתון '
ישראל היום', כהצעת מוזס. אולם בסופו של דבר הכל התנהל בין שני האישים ברמת דיונים בלבד, אך לא הבשיל לכלל מעשה, ובפעל לא קרה דבר.
לעניות דעתי לא נראה לי אפוא שהנושא יבשיל לכלל תביעה פלילית. יתרה מכך, נתניהו ידוע כשרדן פוליטי, וכמו במקרים קודמים, כשהיו דיבורים על נפילת הממשלה, הוא הפתיע בגדול והמשיך בשלטונו למורת רוחם של תופרי החליפות הרבים מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחת.
סערה בכוס מים
(בעקבות פרסום הספר "פסיכיאטר על הספה", מאת
אילן רבינוביץ)
פרשת התרופות הפסיכיאטריות ב'אח הגדול', שהתפוצצה בקול רעש גדול, הסתיימה בקול ענות חלושה, והתבררה כסערה בכוס מים. בסופו של דבר בית המשפט לא הטיל אחריות פרסונלית לא על קשת, לא על ההפקה ולא על הפסיכיאטר הנודע ד"ר אילן רבינוביץ'. אם התובע,
סער שיינפיין, חשב לגזור קופון שמן בפרשה, על סך מיליונים (תביעה בגירסת המרוץ למיליון), ולצבור רייטינג על גב הכפשת הנתבעים - אין ספק שהוא התבדה.
ד"ר רבינוביץ', שפוּטר מ
גלי צה"ל בעקבות הפרשה, המשיך לצחוק כל הדרך לרדיו תל אביב שרכש אותו אחר כך.
עם זאת, מעַז יצא מתוק בפרשה, כאשר בית המשפט קבע שיש לקבוע תקנון ברור לגבי מעוּרבות פסיכיאטרית בתוכניות הריאליטי, מה שידליק נורה אדומה לגבי הסמכוּת המקצועית של הפסיכיאטריה וגבולותיה בכלל וישליך על סוגיה חשובה זו גם בתחומים אחרים.
טעם החיים
בניגוד לדבריו של ד"ר רבינוביץ, זכור לי שהוא ניתח בשעתו את אישיותו של
דודו טופז ברדיו, כמי שאינו מסוגל לפגוע בזולת, והוא טעה כפי שהוכח בגדול. והניתוח המוטעה הזה כמשל לטיפולו הכושל בטופז.
אולם מעבר לכך הבעיה של טופז, כמו אצל עמיתיו האומנים, הייתה סדר קדימויות מעוות. הוא ראה בזוהר, במקום בערכים, את מטרת חייו, ובקריירה את חזות הכל. ולכן, עם הדעיכה המקצועית שלו הוא איבד כל טעם בחייו, וגם ערכי המוסר לא הינחו אותו עוד, כי אבק הכוכבים היה המטרה שקידש את כל האמצעים, ואפילו התנקשות בחיי מתחריו.
לכן סלבריטאים יקרים, ראוי שהמקרה הטרגי של טופז ישמש לכם מודל שלילי. הנורמות המוסריות, ללא ספק, עומדות לפני הקריירה, והן טעם החיים. אַל תיראו בקריירה נסיבה מקילה בהתנהגות עבריינית. נהפוך הוא: מעֵבר לעונש הפלילי, הנזק התדמיתי, הבלתי ישוער, הוא בלתי הפיך. חבל שאחריתו של טופז, כמו של אישי ציבור אחרים שמעדו, ביישה את כל הקריירה שלהם.
אז תכניסו את זה טוב טוב לראש.
תגובה לחיים - האקדח המעשן
חיים, אתה צודק, שעיקר החינוך של הנוער מוטל על ההורים. ועם זאת, אי-אפשר להתעלם מכך, שהנוער מבלה את עיקר זמנו בבית הספר ועם חברים. ולכן, לא ייתכן שהנערים המעשנים תחת אפם של המורים, איכשהו חומקים להם מן הרדאר ללא כל פיקוח והשגחה.
על מערכת החינוך לשתף פעולה עם ההורים למיגור התופעה.
פסוקו - מה קורא
ביבי קרא סיגר?
ילקוט הכזבים - צ'יזבט האלף (וגם האלפיים)
אלף תיקים אשיר לך ביבי.
והתקשורת מייללת: תַּן וְקַח
ואולי האַרְ(נוֹן) הכפול יוליד עכבר?
דוּחַ העוני: המדינה זה עני?
ארה"ב טקס ההשבעה: צְפוּ בטראמפולינה רוטטת
שערורייה: לימודים מעורבים בגדוד החרדי - שַׁחַ"ר חדש?
הזמרת הכוכבת: ריטָלַין
בקטנה
בנק החיוכים: שמור לי חיוך, ואשמור לך
