שלמה זנד דוחה בסיפרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי" שיצא לאור ב-2008 את "מיתוס הגלות" כהמצאה שטיפחה התנועה הציונית בטענה שהרומיים לא נהגו במדיניות של הגליה המונית של אוכלוסיות. הוא ביסס את טיעונו על כך ש"לא היו בידיהם אמצעים טכנולוגיים לעשות זאת: לא משאיות, לא רכבות ואף לא ספינות נוסעים רחבות ממדים המוכרות לנו מהעולם המודרני".
לטיעון של זנד אין בסיס היסטורי:
- ראשית כל, הכלכלה של האימפריאליזם הרומי הייתה מבוססת על לטיפונדיות, אחוזות גדולות, שהיו מעובדות ע"י עבדים. באיטליה היה תהליך של היווצרות אחוזות גדולות שנזקקו לכוח אדם כדי לעבדן. האזרחים הרומיים חיו ברמת חיים גבוהה, שנתאפשרה בזכות ניצול תושבי האימפריה, ולא נטו לעבודת כפיים. המקור העיקרי לעבדים באימפריה הרומית היו שבויי מלחמה שנמכרו לעבדות ברחבי האימפריה וגם תושבים, גברים, נשים וילדים שנלקחו בארצות הכבושות שמרדו ברומי ונמכרו לעבדות ברחבי האימפריה. שווקי עבדים היו פזורים ברחבי האימפריה והשוק המרכזי היה ברומא. בתחילה היה השימוש בעבדים נפוץ בעיקר בחקלאות, אבל, בהדרגה, גם תושבי הערים החלו להשתמש בעבדים. העבדים הועסקו במגוון של מקצועות: חקלאות, מלאכה, מכרות ועבודות בניין, גלדיאטורים, עבדי בית שטיפלו בניהול משק הבית ואף מורים, רופאים, משוררים, פילוסופים ועוד... תופעה דומה התרחשה ברחבי האימפריה. שליטי רומא חילקו קרקעות לאנשי שלומם ברחבי האימפריה והם הקימו אחוזות המעובדות בעיקר ע"י עבדים
הרומאים לא ניהלו לכאורה מדיניות של הגליית אוכלוסיות אבל ביצעו הגליות המוניות של מיליוני שבויים (לוחמים ותושבים) מחוץ לארצות מוצאם. כך האימפריה הרומית סיפקה את עיקר הביקוש לעבדים. על-פי הערכות החוקרים היוו העבדים בין 20% ל-30% מכלל אוכלוסיית האימפריה הרומית במאה ה-1 לסה"נ שמנתה בין 60 ל-80 מיליון תושבים. על-פי הערכה אחרת העבדים מנו בין 2 מיליון ל-10 מיליון מתוך 65 מיליון תושבי האימפריה. על-פי הערכות היסטוריונים אוכלוסיית העבדים בעיר רומא בלבד הגיעה ל-40% מכלל האוכלוסייה, ולכ-20% מאוכלוסיית האימפריה. בימי הקיסר אוגוסטוס היה כל אדם שלישי ברומא עבד: 2 מיליון מתוך כלל האוכלוסייה של 6 מיליון היו עבדים.
- שנית, הטיעון של שלמה זנד ש:"לא היו בידיהם אמצעים טכנולוגיים לעשות זאת:לא משאיות, לא רכבות ואף לא ספינות נוסעים רחבות ממדים המוכרות לנו מהעולם המודרני" היא חסרת בסיס עובדתי. ההיסטוריון ויליאם האריס (William Harris) חקר ומצא שכושר הניידות של האימפריאליזם הרומי היה גבוה ואיפשר העברת מאות אלפי עבדים ממקום למקום ברחבי האימפריה. כמו-כן, סוחרי עבדים ליוו את הצבא הרומי בכל כיבושיו וקנו את השבויים. יוליוס קיסר, למשל, מכר תושבי מחוז שלם בגליה, 53,000 נפש, לסוחרים שליוו את צבאו.
יתר על כן, ה"אמצעים הטכנולוגיים" להגליה היו קיימים כבר באלף ה-2 וה-1 לפנה"ס. האימפריות המזרחיות של אשור ובבל העבירו אוכלוסיות גדולות מארצותיהם למסופוטמיה, וממסופוטמיה לפרובינקיות השונות. נדב נאמן(Nadav Naaman) חקר את מדיניות ההגליות האשורית והביא נתונים על כמויות האוכלוסייה שהועברו מארץ לארץ ע"י האשורים. באלף השני לפנה"ס הגלו שליטים אשוריים שונים בין 6,000 ל-28,000. באלף הראשון לפנה"ס המספרים גדלו: שלמנאסר השלישי (858 - 824 לפנה"ס) היגלה בסה"כ 167,500 נפש. תגלת פלאסר השלישי (745 - 727 לפנה"ס) היגלה 388,543 נפש. סרגון השני (721 - 705 לפנה"ס) היגלה 217,835 נפש. סנחריב (704 - 681) הגלה במסע אחד 408,150 נפש.
עודד בוסתנאי הביא אף הוא במחקרו עובדות ומספרים על הגליות המוניות בתקופת האימפריה האשורית. מלכי אשור התפארו, כותב בוסתנאי ש"ביכולתם להעביר עמים על פני מרחקים גדולים". בוסתנאי העריך שהאשורים היגלו בין 4 ל-5 מיליון נפש. אם האשורים היו מסוגלים באלף השני והראשון לפנה"ס להגלות מאות אלפים ואולי מיליונים ללא משאיות, רכבות וספינות נוסעים רחבות ממדים, הרי שהאימפריאליזם הרומי במאה הראשונה לסה"נ היה מסוגל בהחלט להעביר מיליוני אנשים מארץ לארץ.
חילופי אוכלוסין באיטליה
ארנסט מרטין פירסם מחקר על חילופי האוכלוסין באיטליה. הוא הגיע למסקנה שבין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-3 לסה"נ התרחשה החלפת אוכלוסייה באיטליה. את מקומם של הלטינים תפשו בעיקר עבדים משוחררים מהמזרח התיכון, בעיקר מסוריה (ארץ ישראל הייתה חלק מפרובינציה סוריה-פלשתיניה). המאמר מבוסס על ציטוטים מהיסטוריונים וסופרים רומיים בני הזמן מצד אחד ומהיסטוריונים, מצד שני. מרטין ציטט שורה של היסטוריונים השותפים לתזה זו. התהליך של חילופי האוכלוסין היה דו-צדדי: מצד אחד הצטמקה האוכלוסייה הלטינית באיטליה והתחלפה בעבדים משוחררים, מצד השני.
הצטמקות האוכלוסייה הלטינית
- חיסול מעמד האיכרים הרומי - המעבר באיטליה מחוות של איכרים עצמאיים לאחוזות השייכות לאריסטוקרטיה הרומית והמעובדות ע"י עבדים שבויי מלחמה הביאה לנישול האיכרים מאדמותיהם. האיכרים נאלצו לעבור לערים. אבל, בערים הידרדר מצבם הסוציו- כלכלי והם העדיפו להגר למושבות הרומיות היכן שקיבלו אדמות מהשלטון הרומי והתגוררו בערי פוליס.
- המעבר לשיטת האחוזות המעובדות ע"י עבדים הגדילה את הביקוש לעבדים. שבויים באלפים או במאות אלפים הועברו מהארצות הכבושות לאיטליה לעיבוד האחוזות. עבדים הועסקו גם בעבודות שירות בערים.
- חיילים - השלטון הרומי גייס מספר עצום של חיילים לצורך מלחמות הכיבוש של האימפריה הרומית. חיילים אלה היו לטינים. רבים מהם נהרגו, אבל גם אלה שנותרו בחיים לא הולידו ילדים לטינים בתקופת שירותם. לאחר סיום השירות העדיפו רבים להתיישב במושבות בהן שרתו. הם קיבלו אדמות, נשאו נשים נוכריות ונהנו ממעמדם כאזרחים רומיים.
- ירידה בילודה - האריסטוקרטיה הרומית שהתעשרה מהאימפריאליזם הרומי אימצה אורח חיים ראוותני ומושחת והילודה בקרב האריסטוקרטיה הצטמצמה באופן דרסטי.
- לטינים רבים כיהנו במשרות בדרגים שונים במושבות, עשו רכוש והשתקעו במושבות
- השלטון הרומי עודד הגירה למושבות כדי ליצור גורם אוהד לשלטון הרומי במושבות כמשקל שכנגד למקומיים. הם קיבלו אדמות והתיישבו בערי פוליס- כ-300 ערי פוליס הוקמו במושבות במזרח הקרוב בלבד.
- הייתה הגירה של לטינים לספרד ולגאליה
יבוא מסיבי של שבויים שנמכרו לעבדות באיטליה ושוחררו ברבות הימים:
- עידוד הילודה בקרב העבדים- בעלי העבדים עודדו את הילודה של עבדיהם משיקולים כלכליים. כתוצאה מכך הייתה הילודה בקרב העבדים גבוהה במיוחד.
התהליך הדו-צדדי הזה הביא להתרוקנותה של איטליה מתושביה הלטינים והחלפתם בעבדים משוחררים וצאצאיהם שרובם הגיעו מהמזרח התיכון, בייחוד מהמושבה סוריה. ארץ ישראל הייתה חלק מהמושבה סוריה. הרומאים עסקו בהגלייה המונית.
- המקור: הספר "מתי ואיך נוצרה התפוצה היהודית: האם היהודים הם צאצאי היהודים הקדמונים", כרך א': התקופה העתיקה.
