אתם לא בעלי הבית של התקציב הציבורי

חברי, ראש העיר המארחת, ד"ר יחיאל לסרי ידידי, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע, מוש דנון, אנשי האקדמיה, יוצרות ויוצרים יקרים! באתי לכבד אתכם הערב. באתי לחגוג עמכם את הישגיו של הקולנוע הישראלי בשנה האחרונה. באתי למחוא כפיים לשמוליק מעוז, הבמאי של "פוקסטרוט" עטור הפרסים ולרקוד לצלילי השירה המרטיטה, של גדולי המשוררים הפלשתינים, מחמוד דרוויש ודארין טאטור. הנאום הזה הוא כנראה החלום הורוד, ש-מוש דנון, יו"ר האקדמיה לקולנוע, רצה להכתיב לי .... זה אולי מה שכינה מוש בתקשורת "הצעת השלום שלו"...שהיא כמובן "הסכם כניעה". זה היה כנראה מבחן הקבלה שלי, למועדון הפלורליסטי של סותמי הפיות, אלו שמוכנים להקשיב....אבל... רק לעצמם ולדומיהם. אז כמו שאתם רואים... ויתרתי על התענוג ואני כאן אתכם הערב, בעמוד הפייסבוק שלי, בלי צנזורה ובלי עריכה. חברותי וחברי, טקס פרסי אופיר הוא חגיגה של תעשיית הקולנוע הישראלי. הקולנוע הישראלי הוא סיפור הצלחה, כיוון שישראל כולה היא סיפור אנושי, בלתי נתפס בייחודיות שלו: מגוון הלוקיישנים שישראל מספקת בנופיה - המגוון האנושי של תרבויות, עמים ודתות, מייצרים מורכבות מרתקת בסרטים שלנו, שהיא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו. אני גאה בקולנוע הישראלי, מחזקת ומעודדת אותו אבל --- לא בכל מחיר. הנה לדוגמה, סרט ישראלי, מקבל חיבוק חם מהתעשיה הבינלאומית ואני מקלקלת להם את החגיגה... מה אתם חושבים? שלא היה לי נח יותר, לשתוק ולהתקבל בחום ואהבה על-ידי כל כוכבי התעשיה? אבל מה אעשה, והמסיבה שבחרו יוצרי הסרט פוקסטרוט להחריב, היא החגיגה הכי גדולה של המאה ה-20 וקוראים לה - מדינת ישראל. מדינת ישראל לא חוגגת הצלחה בפסטיבל ונציה, היא חוגגת 70 שנים של תקומה בלתי נתפסת מאפר הגלות והשואה, מהתמודדות בלתי פוסקת עם ניסיונות השמדה, ובכל זאת - תסתכלו סביבכם - אתם מכירים את ישראל, אתם מכירים את צה"ל. כמה מוסריים החיילים שלנו. איזה גן עדן הקמנו במזרח התיכון המסוכסך והחשוך הזה. ואתם מעיזים להציג את חיילי צה"ל הורגים במחסום ערבים וקוברים את גופותיהם?! עם הרכב?? אתם מעיזים לקרוא לשקר המזוויע הזה, לעלילת הדם האיומה הזו - 'מטאפורה'?! אז מה אומרים לנו?! שזו לא באמת סצנה שמתארת את חיילנו הורגים ומטייחים... אם רק נהיה קצת יותר אינטליגנטים, רומז לנו ליאור אשכנזי, נבין שזו רק 'מטאפורה'... מטאפורה... נו באמת, מה זו ההיתממות הזו? הקולנוע כולו הוא מטאפורה אחת גדולה. אבל בסופו של יום המטאפורה הזו אומרת משהו. ואנחנו לא עיוורים ולא חרשים ובטח שלא טיפשים להבין מה אומרת המטאפורה הזו על החברה הישראלית ועל צבא העם שלה. אתם לא צריכים אותי בשביל זה, תקשיבו ליהודה אטלס, הוא היטיב לקרוא את המטאפורה הזאת שלכם. בהגינותו כאיש שמאל, כתב לאחר צפיה בפוקסטרוט ואני מצטטת - "לדעתי הסרט הזה — וליתר דיוק התקרית שמתוארת בסופו — אכן מוציא את דיבת צה"ל רעה, לא רק פה, אלא לידיעת העולם כולו! אילו ראתה אותו שרת התרבות (הוא אומר) הייתה יוצאת לה אש מהאוזניים." נו.....אז כמו שאטלס אומר, מסתבר שיש יתרונות לכך שטרם ראיתי את הסצינה, אבל מספיק היה לי לשמוע עליה מגורמי המקצוע במשרד, כדי להגיע לאבחנה של אטלס. מכובדיי, אנחנו לא חיים בחלל ריק, בעולם היום מתקיים מסע דה-לגיטימציה שקרי, מהחריפים ביותר שאנו יכולים לדמיין לעצמנו. אם יש יוצרים מוכשרים, שבוחרים לממש את הכישרון שלהם לטובת ארגוני ה BDS, שלא יצפו ממני למחוא להם כפיים. הביקורת שלי על "פוקסטרוט" אינה נגד חופש הביטוי אלא נגד החופש לסלף ולעוות את דמותו של צבא הגנה לישראל ועוד לעשות זאת במימון הציבור הישראלי. העובדה שסרטים כאלו זוכים למחיאות כפיים של העולם, אינה צריכה לרגש אף אחד, כל יוצר קולנוע מתחיל יודע, שאם יפיק סרטים שמכפישים את ישראל, יהיו כאלו בעולם שיעטפו אותו באהבה. אני מוכנה לוותר על האהבה הזו ולספוג קריאות בוז והכפשות אישיות, למען האמת והנאמנות לעם שלי ולמדינה שלי. אני שומעת ביממה האחרונה, את האמירות המתלהמות של מעוז, מוש וחבריהם, המאשימים אותי בפלגנות והסתה - "הדם על הידיים של רגב" הם אמרו היום. לא פחות. ואני אומרת - תראו לאן התדרדרתם: התחלתם בהדרה שלי מהטקס, במילים יפות החלטתם שקולי - שמייצג את רוב הציבור הישראלי - לא יישמע. זה לא עבר חלק כמו שציפיתם, אז עברתם לשיח של הסתה ושל דם. עוד ניסיון זול ושקרי, להסיט את הדיון מהאחריות שלכם, על הדרך הפוגענית והמסיתה שאתם מציגים את חיילי צה"ל בעולם. תלמדו להקשיב לדעה שונה משלכם, כזו שמבקרת אתכם. אין יותר לגיטימי מכך, שהציבור הישראלי, לא יממן סרטים שמכפישים את מדינתו. אם מישהו משרת אג'נדה או 'עושה פוליטיקה' כבר עשרות שנים, זה דווקא אתם: קומץ יוצרים שמשתמש בכספי הציבור, על-מנת להביא למסכים אג'נדה פוליטית, עם השקפה מאוד מסוימת. יוצרים רבים, אומרים לי בשנה האחרונה, שהם מפחדים בכלל להציע תסריט שונה, ברור להם שהם לא יזכו לתמיכה. המצב הזה לא יימשך וההתבטאויות המסיתות שלכם, לא יעזרו לכם. כשאתה מוש דנון מסביר הבוקר את החלטתכם המבישה בנימוק: "אם אני מזמין אותך לחתונה שלי אל תגיעי ותגידי לי שהבגדים שלי לא יפים והכלה מכוערת". באמירה הזו חשפת את תמצית תפיסת העולם שלכם: החתונה הזו היא לא שלך. היא של כולנו. בחרת לא להזמין את הכלה היא מדינת ישראל שאני מייצגת אותה ותומכת בטקס החתונה שלך ב-400 אלף שקלים. נח לכם להשתמש בכספי התמיכה הציבורית להפקת החתונה, לחלק בה פרסים מהכסף של הכלה מבלי להזמין אותה!. אני יודעת שהכלה תמיד הייתה מבחינתכם רק קישוט דקורטיבי בחתונה הזאת. העידן הזה נגמר. אתם לא בעלי הבית של התקציב הציבורי. אין חתונה במעמד צד אחד! וזו סיבה נוספת, מדוע הקמתי וועדה שתבחן האם התקצוב הממשלתי דרך קרנות הקולנוע הוא שוויוני והוגן. הסכם הקולנוע הנוכחי מסתיים בשנה הקרובה, ואני מבטיחה כאן שהסכם הקולנוע שהיה הוא לא מה שיהיה. אני רוצה לסיים באמירת תודה אישית לשני אנשים, האחים לאון ומשה אדרי!. אני מודה לכם לאון ומשה, על האמירה הברורה שלכם בימים האחרונים, היא תרמה רבות לקולנוע הישראלי והצטרפה לתרומה הענקית שלכם לתעשיית הקולנוע לאורך השנים. כמעט בלתי אפשרי לדבר על קולנוע ישראלי בלי לאון ומשה אדרי. לכל אלו שהשמיצו והכפישו אתכם בימים האחרונים, אלו שירקו לבור שהם שותים ממנו, אני מציעה לעשות חשבון נפש ולהתנצל. אני אמשיך בדרכי לקדם את עולם התרבות והקולנוע הישראלי למען החברה הישראלית ולתפארת מדינת ישראל. אני רוצה לאחל לצופים ולכל בית ישראל חג שמח ושנה נהדרת.