יותר מחודשיים עברו מאז הפעם האחרונה ש
קוריאה הצפונית ביצעה ניסוי בטיל בליסטי. בין החודשים מרס-מאי, המדינה המבודדת ביצעה בממוצע ניסוי כל שבועיים. עכשיו, המצב הפך לשתיקה מחרישת אוזניים. האם הדבר נובע מהמדיניות האמריקנית נגד קוריאה הצפונית? האם הייתה פריצת דרך מדינית מול המשטר? האם המנהיג העליון קים ג'ונג און הבין שהוא טועה והחליט לנטוש או לסגת מתוכנית הטילים שלו? נראה שהתשובה היא לא – כותב פורבס.
במקום זאת נראה, כי מדובר בחלק מהאטה בניסויים, האטה שמתקיימת כבר כמה שנים. ניתן לראות זאת בבירור בטבלה המצורפת, כאשר בוחנים את היסטוריית הניסויים הגרעיניים במדינה מאז 2012, לאחר עלייתו של קים ג'ונג און לשלטון.
ניתן ללמוד מנתונים אלו כמה דברים. הראשון: קים ג'ונג און החל לשים דגש על ניסויים בליסטיים בשנת 2014. למעשה, הוא ביצע יותר ניסויים בליסטיים מאביו וסבו ביחד. הדבר השני והחשוב יותר: קוריאה הצפונית מאטה את ניסוייה ברבעון האחרון של השנה. בממוצע, ניתן לראות ירידה של 80% בניסויים בין הרבעון השלישי לרביעי. פעם בכמה שנים קוריאה הצפונית מבצעת ניסוי ברבעון הרביעי, אך מדובר רק בחלק קטן בהשוואה לרבעונים הקודמים.
שאלה אחרת היא, מהי הסיבה לירידה הזאת ברבעון האחרון בכל שנה. קשה לומר בוודאות, אך כנראה הדבר קשור לעונת הקציר במדינה. התמ"ג של קוריאה הצפונית שווה לתמ"ג של מדינת ורמונט, אך בקוריאה הצפונית יש פי 40 אזרחים. הדאגה לתושבים מצריכה משאבים רבים, שמופנים בעיקר למישור הצבאי. כך למשל, שינוע טילים מצריך הרבה דלק, שיכול לשמש להנעת משאיות שיובילו מזון. תמונות לווין של בסיסים צבאיים בקוריאה הצפונית, מראות שדות מלאים בתבואה ליד הבסיסים. בשעת הקציר החיילים מסייעים במלאכה.
זוהי אולי סיבה מפתיעה, אך היא ממחישה את האילוצים איתם קים ג'ונג און נאלץ להתמודד. אחרי הכל, ארה"ב לא צריכה להאט את פעילותה הצבאית לטובת הקציר. אנשים חושבים שתוכנית הטילים בקוריאה הצפונית מקבלת גיבוי מלא מהמשטר, ולשם כך היא מפנה את כל המשאבים הדרושים. החלק הראשון אולי נכון, אך לא בהכרח החלק השני. המחסור במשאבים בקוריאה הצפונית, מחייב את המשטר להקצות אותם בזהירות במיוחד בתקופה זו בשנה. תוכנית הטילים לא יכולה לשרוד, אם המדענים ימותו ברעב.
קים ג'ונג און היה רוצה להמשיך את הניסויים הבליסטיים שלו, מאחר שלמשטר יש הרבה מה להוכיח. הטילים הבליסטיים לטווחים שונים הוצגו רק לפני כמה חודשים, והם דורשים ניסויים נוספים כדי לבדוק את מהימנותם ולהראות לעולם את הכוח שבידי ארצו. העובדה שהקוריאנים אינם עושים זאת, מלמדת על אילוצים מבניים שמשפיעים על תוכנית הטילים במדינה מדי שנה מחדש.
השנה, הירידה במספר ניסויי הטילים היא לא צירוף מקרים. הירידה הפעם באה במקביל להעברת נושאות מטוסים אמריקניות לאזור, דבר שמוגדר על-ידי קוריאה הצפונית כפרובוקציה, ובעבר המשטר הגיב בניסויי טילים ותרגילים צבאיים.
אם ניתן ללמוד מניסויי הטילים בשנים האחרונות, קוריאה הצפונית תחזור לניסויים שלה בפברואר. נראה שיבוצעו מספר שיגורים עד חודש זה, אך לא בתדירות גבוהה עד אביב 2018. עד אז, אסור לחשוב שהאטת הניסויים נובעת מהצלחת המדיניות האמריקנית. לא משנה מה הסיבה להאטה; היא החלה עוד לפני יישום המדיניות האמריקנית החדשה מול קוריאה הצפונית. לכן, הגעה למסקנה שגויה או לא מדויקת, יכולה להיות הרת אסון.
במקום זאת, מציע פורבס, צריך לנצל את הזמן כדי לנסות וליצור דיאלוג עם המשטר. שיחות עם קוריאה הצפונית הן דבר קשה, וקשה עוד יותר כאשר המדינה מבצעת ניסוי טילים כל שבוע. השהיה בניסויים יכולה לאפשר לארה"ב לנהל שיחות עם המשטר כאשר המצב יותר רגוע. האטה זו היא גם הזדמנות עבור ארה"ב ובעלות בריתה לתאם טוב יותר את המדיניות שלהן כלפי קוריאה הצפונית. עכשיו זהו הזמן הטוב ביותר להתקדם בנושא. צריך לעשות זאת במהירות, כי ההאטה בניסויים לא תימשך לעד.
