אין ויכוח, יש לנו שר אוצר חברתי. רק מי שיודעים להעריך כמה יכולים שישה שקלים לתרום לקיצבת הזקנה, יודעים להעריך את נדיבות המחווה של האוצר לקיצבת הזקנה לפני חג הפסח.
העובדה שבסעיף הרזרבות של תקציב המדינה הצטבר סכום של 20 מיליארד שקלים, היא כנראה לא סיבה מספקת לתת לגימלאים תוספת של ממש לקצבה.
גם העובדה שמחצית מסכום הרזרבות אינו מנוהל בשקיפות, כפי שגילה
מבקר המדינה, ומאפשר לאנשי האוצר לנהוג בסכומי הכסף העצומים כראות עיניהם, לא הביאה אף לא אחד מקובעי המדיניות באוצר לחשוב על האפשרות שאולי כדאי לפצות את הגימלאים בסכום ריאלי יותר.
את העובדה שעד עכשיו לא זכינו לגזירות חדשות צריך לזקוף אולי לחושים הפוליטיים המחודדים של שר האוצר וחבריו, שמחשבים כבר עכשיו מסלול מחדש ולא מתעלמים מאפשרות של בחירות.
יש לנו תקציב שהסעיפים המרכזיים בו הם ביטחון וחינוך. ומה עם הגימלאים? הם יאלצו להסתפק גם הפעם במה שנשאר- ולא נשאר הרבה. אין דבר פשוט יותר מאשר למלא אחרי סעיפיו של ההסכם, שעל פיו הקצבה תמשיך להיות מותאמת למדד, ולבצע את התשלום גם כאשר ההתאמה מסתכמת בשישה שקלים, פחות ממחירו של כוס קפה.
משה כחלון, רואה עצמו כשר חברתי. כדי למתג עצמו ככזה הוא יזם בשבועות האחרונים מהלך של הפחתת מיסים, על יבוא של מאות מוצרים מחו״ל. לצורך ביצוע ההטבה שזיכתה את כחלון בל מעט כותרות, לא הייתה לאוצר ברירה אלא להגדיל את הגרעון בתקציב בכ - 0.4 אחוזים. המהלך שיזם האוצר להוזלת מוצרי היבוא הוא פחות מטיפה בים עבור המשפחה שבמצוקה, וכבר עתה ברור שעבור הגימלאים אף פחות מכך.
העובדה שמבקר המדינה מצא לפני חג הפסח אפיקומן, בדמות מטמון של 20 מיליארד שקלים, שהוחבא בין סעיפי התקציב תחת הכותרת רזרבות, מבלי שמאות אלפי גימלאים נהנו משקל נוסף, מעידה שתארים שבהם מכתירה עצמה הממשלה כחברתית, ואת האוצר שלה כשר חברתי הם לא יותר ממכבסת מילים.
תקציב החינוך בגובה 66 מיליארד שקלים, הוא בשורה של ממש, והוא מהווה תרומה משמעותית במיוחד למערכת החינוך. את ההישג הזה יש לזקוף כמובן לטובת שר החינוך בנט, שהשפעתו על שר האוצר גדולה כנראה יותר, מהשפעתם של השרים המופקדים על שוויון חברתי ורווחה.
אין מחלוקת שלהשקיע בחינוך הוא דבר אטרקטיבי יותר מאשר להשקיע במקבלי הקיצבאות, אין גם בסיס להשוואה בין שני הדברים. אבל ממשלה שחורטת על דגלה את הדגל החברתי, ומגלה לפתע אוצר של 20 מיליארד שקלים, ובוחרת לדבוק בהסכם שעליו היא חתומה ולשלם לגימלאים תוספת של שישה שקלים, היא ממשלה שאין בה רחמים וראוי שׂהגימלאים יבואו איתה חשבון ביום הבחירות.
מחירי התרופות, ביטוחי הבריאות והביטוחים הסיעודיים עולים כל הזמן, הביטוח הסיעודי התייקר בשנה האחרונה בעשרות אחוזים וזאת בעקבות שינויים שהנהיג האוצר. מה שהוצג כמהפכה שתשרת את העובדים במשק, התגלה כנטל נוסף על השכבות החלשות שמתקשות לשאת בהסדרים החדשים. רבים מהעובדים בחרו שלא להמשיך בביטוחים הסיעודיים. כשהברירה היא בחירה בין רכישת עכשווית של תרופות, לבין ביטוח סיעודי שיופעל רק בעוד כמה שנים, נטיית הלב והכיס היא לבחור בצורך הקיומי הדחוף.
אז מה עושים למען הגימלאים ומקבלי קצבאות הזקנה? כלום. הירידה במחירי הדיור באחוז אחד, בארבעת החודשים האחרונים משמחת, אלא שהיא לבדה לא תואיל הרבה לגימלאים.
כשיש צורך לבחור בין המשך חימום הבית בחורף, ביטוח סיעודי או קניית אוכל, אין לאף לא אחד מהגימלאים התלבטות- התשובה ברורה.
כשנשב לשולחן הסדר ונגיע לקושיות, נוכל לשאול כמו כל שנה, מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות בכל הקשור לגימלאים? אין צורך לחשוב הרבה, התשובה היא לא השתנה כלום.
