האורקלים מירושלים

פסק דין של בג"ץ ציוה על תוכנית ההינתקות "לבל תכזיב". וכך כתב אהרן ברק, כאשר דחה את העתירה של תושבי גוש-קטיף: "טוענים העותרים, כי תוכנית ההינתקות תעורר את אויבי ישראל, אשר יגיעו למסקנה כי הטרור הצליח ואיום הטרור על ישראל יגדל, היא תגדיל את הסיכון הביטחוני ליישובים הישראלים הסמוכים לשטח המפונה... הפינוי יאפשר חידוש תשתיות הטרור ויצריך כניסה מחודשת של הצבא לשטח המפונה במאבק נגד המחבלים... העותרים הציגו בפנינו חוות דעת ביטחונית של אלוף (מיל) י' עמידרור, המתריע בפני הסיכונים הביטחוניים של תוכנית ההינתקות". אבל אומר השופט ברק, המדינה חושבת אחרת! "המדינה טוענת כי תוכנית ההינתקות תשפר את המצב הביטחוני. זאת, משום שהחיכוך עם האוכלוסייה הפלשתינית יפחת... כן מדגישה המדינה, כי הפינוי ישפר את מרקם החיים של התושבים הפלשתינים ויפחית את רצונם לפגוע באוכלוסייה ישראלית". ומה דעתו של בית המשפט כאשר שתי דעות מובאות כאן, זאת של העותרים, וזאת של המדינה? ובכן, כך אומר פסק-הדין של בית המשפט: "לא נוכל ללכת בדרך המוצעת לנו על-ידי העותרים. עמדתו של בית משפט זה מיום הקמתו הייתה כי החזקה פועלת לטובת הסתמכות על מומחי הביטחון מטעם המדינה, אשר עליהם מוטלת האחריות להגשמת מדיניות הביטחון". בית המשפט קובע, כי אינו מקבל עובדות, אינו מוכן להקשיב לחוות דעת שאיננה לרוחו, הוא מקשיב אך ורק למדינה. פתאום המדינה נעשתה אורים ותומים לבג"ץ, המדינה זה הבג"ץ, והבג"ץ זה המדינה... והמדינה קבעה שלא יהיו קאסמים, שהחמאס לא יעלה לשלטון, שלא יחפרו מנהרות מתחת לגדר, ושצה"ל לא יצטרך להיכנס שוב לרצועה... ואז כשהשכל הישר היה למרמס, כשמילותיו של שמעון פרס מלוות אותנו (דבריו על איום הרקטות): "קסאמים שמסאמים, אשקלון שמשקלון, המציאות הביטחונית הולכת ונעשית טובה יותר. לא יכול להיות אחרת, שכן חוק ההינתקות, הידוע בכינוי פינוי-פיצוי, קבע מפורשות ש"מטרת תוכנית ההינתקות היא להוביל למציאות ביטחונית טובה יותר". ואם הכנסת שאישרה את החוק כך קבעה, האם יכול להיות שהמציאות, תנהג בניגוד להחלטות הכנסת? והאדון הכל יודע, בעיתון לאנשים מביני עניין, יואל מרכוס, השתומם כשהחלו הקאסמים, "איש לא חשב שהנשק שאנחנו מספקים לרשות הפלשתינית יופנה נגדנו". מי זה איש לא חשב? 50 חברי כנסת שהצביעו נגד תוכנית ההינתקות, אינם אנשים? מאות אלפי המפגינים בעשרות הפגנות, בביקורי בית כדי להסביר את האסון ההולך ומתרגש, אינם אנשים? זעקות שבר "אל תתנו להם רובים", כי הם יופנו נגדנו, אותם לא ראיתם ולא שמעתם, ולא הבנתם, ולא דמיינתם, אתם חייתם בסרט, וממשיכים לבהות בו. וכאשר הופיעו מומחי ביטחון מטעם המדינה והם שיקרו לשופטים, כי אין סיכוי שהם לא לקחו בחשבון מה יקרה בעתיד, וסיפרו כי ההינתקות תעשה רק טוב לישראל, האם השופטים פתאום האמינו להם? שקר ורמייה. השופטים רצו שירמו אותם! הם רצו אז ורוצים היום, לראות את מדינת ישראל הופכת לאנורקסית! מתפשטת מכל מחלצותיה-הגנותיה, מוסרת שטחים מליבה, עוקרת בניה... הם ממילא מסודרים בעוד בתים, אולי בברלין, אולי במינכן... אוי לו לצדק אם כך הוא נראה. על מהלך דרמטי שכזה, האם בית משפט אינו טורח להביא מומחים משל עצמו? הרי בכל משפט בין שני ניצים, נניח על ענייני אינסטלציה, סיוד, מכונאות, בית משפט מבקש להביא מכל צד מביני דבר, שומע אותם ומביא מומחה משל עצמו... 10 מתוך 11 שופטי בג"ץ הכשירו את הפגיעה האנושה בזכויות אדם של המגורשים, תוך שהם מסבירים לנו שהם מסתמכים על טענת הממשלה שהכל נעשה למען תכלית ראויה של שיפור מצבה המדיני והביטחוני של ישראל. אבל מנגד, עמידרור שאינו נביא, צפה את תפיסת השלטון על-ידי חמאס, את הרקטות המשודרגות, את הגינוי הבינלאומי לפעולות צבאיות של ישראל, את המשך הנשיאה באחריות למצב בעזה. לאחר 13 שנים, רוב הציבור יודע שטעינו בגדול. רוב מובילי המהלך אינם כבר בזירה הציבורית, להוציא את גברת לבני שפיצר שרימתה את כולם, סייעה לשרון לרמוס את תוצאות משאל מתפקדי הליכוד, והבטיחה כי יש באמתחתה 14 השגות, שרק כאשר תתקיימנה אלה, תצא הנסיגה לפועל... בפורום החווה התקבלו ההחלטות כששני בניו של שרון מנצחים על המלאכה. ולמרות שהיו הרבה ממתנגדי ה-'אף אחד', הם לא נספרו, איש ה'אשקלון שמשקלון', שופטי ה'אל תבלבלו אותנו עם עובדות', ניצחו, והביאו אותנו עד הלום.